מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אחוות שכנים

מזל והתלמידים: ראובן, טליה ויוני
מזל וחברותיה
עזרה לזולת

שמי מזל, נולדתי בשנת 1952 בכפר בודניב שבמזרח מרוקו. כשנולדתי, אמי רצתה לקרוא לי "אסתר" על שם שתי הסבתות שלי, אבי התנגד לכך מכיוון שאמו הייתה בחיים. שם משפחתי "לביא" הוא שם המשפחה של בעלי, שם נעוריי היה "טובול".

אני הרביעית מבין 7 אחים ואחיות. אחי ואני  מאוד קשורים זה לזה, נפגשים לעתים קרובות, שומרים על קשר טלפוני ואף נוסעים לבילויים לחו"ל.

בילדותי, בכפר במרוקו, גרנו בבית שהיה עשוי בוץ וחמר, היו בו ארבעה חדרים ועליית גג. בחגים אבי היה מביא כבש והיינו שוחטים אותו בעליית הגג. מחוץ לבית היה בית כנסת ובית ספר יהודי.

בינינו לבין שכנינו היהודים היה קשר מיוחד-כמשפחה. בחגים היינו מזמינים זה את זה לארוחות, מעבירים את החג יחדיו. אני זוכרת שהייתה לי חברה שמבוגרת יחסית לגילי, שמה זהרי. היינו משחקות ביחד.

בחג הפסח, היינו מבשלות ביחד בעזרת כלים שאמי קנתה לי  (מחבתות, סירים…). בחג הסוכות נהגנו לשחוט כבש. הערבים היו מגדלים אותם, אבי היה בוחר את הטוב ביותר לכבוד החג. הרב היה שוחט לנו אותו בעליית הגג של ביתי. שכניי ומשפחתי נהגו לערוך אירועים משותפים יחדיו, למשל, החתונות והבר מצוות. הילדים היהודים בשכונה ואני נהגנו לשחק במשחקים שונים. למשל, חמש אבנים, קלאס, גולות, מנקלה ומשחקים עם ענפי עצים.

הזוית האישית

ראובן, טליה ויוני: – אנחנו רוצים להודות למזל על הזכות להיות לצידה ולשמוע את סיפוריה המרתקים. שמחנו להיות לצידה לאורך כל הפרוייקט ולשמוע את חוויותיה.

מזל: שמחתי להכיר אתכם, שמחתי לפגוש את טליה שהייתה אצלי תלמידה בגן, זה ריגש אותי לראותה. אני מודה לכולכם! היה נחמד להיזכר בחוויות מהעבר ולשתף אחרים בהן.

מילון

בודניב
כפר במזרח מרוקו ובו יש קהילה יהודית.

ציטוטים

”תמיד להסתכל קדימה, אבל תמיד ללמוד מהדור הקודם ולכבדם.“