מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אורי שלי

סיפור חיי וחייו של אורי ז"ל

שמי תמר, נולדתי בתאריך 14.2 בשנת 1926 ברומניה, בעיר גלאץ, ושם הכרתי את בעלי. בשנת 1940 נכנסו הגרמנים לרומניה, והפסיקו לנו את הלימודים בבית הספר. הייתי אז בתנועת הנוער הציונית וקיבלתי סרטיפיקסט, ובעזרת התנועה עליתי לארץ. הדבר השונה הראשון שהכה בי היו הפרחים: הם היו כל כך שונים מרומניה, שם הכל היה קפוא. בשנת 1946 ילדתי את בני הראשון, אורי. יעל נולדה בשנת 1950, ועפרה בשנת 1958. הייתי רוצה להתמקד בסיפור על אורי, בני הבכור.

אורי נולד ברביעי באוקטובר, שנת 1946. באותו זמן התגוררנו בכפר שמריהו. כשאורי היה בן 4, עזבנו למושב היוגב. אורי היה ילד שובב, ממש ילד של הטבע – של הפרחים, הצמחים והפרפרים. הוא תמיד היה לעזר, בין אם זה בחצר, בבית או אצל המשפחה. הוא היה חרוץ, ולמד בבית הספר כפר גלים. כשבגר אורי התגייס לצבא, הוא שירת בצנחנים בגדוד 890 והיה אהוב ביותר על מפקדיו, בין היתר על דורון רובין ז"ל, עמו נשארנו בקשר, עד שבעצמו נפטר ממחלה קשה.

ומה היה אהוב על אורי? הצבא, כמובן. אך הנפש השובבה מעולם לא עזבה את אורי, וגם בצבא היה עושה קצת שטויות, לפעמים היה מקבל ריתוק ולפעמים היו מורידים לו דרגות – ומחזירים. בשבת אחת, אחר הצהריים, אורי שמע על תקרית בנחל קישון אשר בה נהרג נער. אורי לא היסס, ועל דעת עצמו, ולמרות שלא היה בתפקיד ביום הזה, תפס את הקיטבג בידיים ונסע עם מפקדו לצבא. אורי השתחרר מהצבא בשנת 1967, אך זה לא מנע ממנו לחזור למלחמת ששת הימים כדי להילחם. ביום הראשון של המלחמה, כמעט ללא אימון, אורי וחבריו נכנסו לגבעת התחמושת, והוא נפל באחת התעלות ונהרג.

באותם ימים הייתה מדיניות של הסתרה, כך שלמרות שלא שמענו שום ידיעות מהחזית, הייתי רגועה. אורי נהרג בגבעת התחמושת, ולא ידענו דבר. לקח 6 ימים עד שהגיעה הבשורה למושב, בתאריך 11 ביוני. באותו זמן שטפתי את הכביסה, כשלפתע שמעתי צרחות ובכי אלוהים מאיזה בית. מתברר שהודיעו להם על נפילת בנם. כשהזעקות עדיין נישאות, הבחנתי כי אוטו נכנס בשביל המוביל לביתי, וממנו יוצאים רופא, אחות ומזכיר המושב. הם חיפשו את בעלי, אשר באותו זמן קצר ירק בשדה. ברגע ששמע את הידיעה מיד רץ אליי ואמר לי "אורי נהרג". כששמעתי זאת נפלתי על ברכי וכרעתי. אני מאוד חזקה, ואחרי זמן לא רב כבר חזרתי לעזור במשק, כדי שלא יוזנח.

אורי תמיד איתנו, הוא חי איתנו כל הזמן, ועד היום פורחים הנרקיסים שהביא בגן שהקמתי לזכרו.

הזוית האישית

התלמידות אורי וליה: השתתפנו בפרויקט "עוד חוזר הניגון" המשותף לסב-יום ולבית ספרינו. היה לנו הכבוד לפגוש אישה כל כך מעוררת השראה, צעירה בנפשה, עדינה וחזקה בו זמנית.

מילון

סרטיפיקט
הכינוי שניתן לאשרת העלייה לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. רישיון העלייה חולק על פי מכסות שנקבעו על ידי הבריטים במשא ומתן בינם לבין ההנהלה הציונית, בהסתמך על תקנות הספר הלבן הראשון. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אורי תמיד איתנו, חי איתנו כל הזמן, ועד היום פורחים הנרקיסים שהביא בגן שהקמתי לזכרו.“