מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי

בפעילות של הקשר הרב דורי
סיום בית ספר גלילות
נשר של פעם

בשנת 1948 עליתי לארץ לבד בעליית הנוער מצרפת. אבי נספה בשואה ואמי נשארה איתי ועם אחי הקטן. אמי התחתנה שוב לאחר המלחמה.

הגעתי לארץ לבד, ולכן לא היה מי שידאג לי. הביאו אותי לבית הילדים "כפר בתיה". הייתי בבית הילדים שנה וחצי עד שאימי הגיעה ארצה.

כאשר אמי הגיעה לארץ שיכנו את המשםחה מספר חודשים במעברה בקריות. לאחר מכן העבירו אותם לחוואסה והם קיבלו דירה, בית ערבי של שני חדרים עם שירותים בחוץ ושטח גדול ליד הבית. בשטח הזה אבי פיתח גינה וגידל בה ירקות. כדי להשקות את הגינה הוא היה יורד עם דליים לתל חנן ומביא מים. מקרר חשמלי בתקופה ההיא לא היה, והיה בן אדם עם עגלה וסוס שמכר קרח. קניות עשינו בצרכנייה.

נשר בזמנו הייתה יישוב עם שלושה כפרים נפרדים: נשר, תל חנן, וחוואסה. אנחנו קיבלנו דירה בחוואסה. בכל הבתים הערבים שהיו בשכונה שיכנו דיירים עולים חדשים. אוטובוס היה פעם ביום בבוקר ואיתו היינו נוסעים לבית הספר. בית הספר היה בתוך בניין ערבי.

בבית הספר המורה הראשון היה דוד הובל (אבא שלי) ומורה בשם חיה. המנהל הראשון היה בנימין ברנשטיין.  אחרי שבנו את בית הספר גלילות, משפחתי קיבלה את הבניין הישן של בית הספר למגורים. בבניין הזה גרנו עד שבנו ברחוב הטכניון שני בניינים חדשים.

לכל כביש בשכונה היה שם לפי מקומו. הכביש הראשון (היום הביטחון) היה למטה וכך היה שהמספרים היו כמו הכבישים – מלמטה למעלה. הכביש השני נקרא הכביש הקצר ולא היה בו כלום. אנחנו גרנו על הכביש השלישי (היום רחוב מעלה הגיבורים), בכביש השלישי בנו צרכנייה (מכולת), בכביש הרביעי (ההסתדרות) בנו את קופת החולים של חוואסה איפה שהיום האנדרטה לזכר חללי אח"י אילת.

אחרי כמה שנים העבירו את קופת החולים לבניין חדש (איפה שהיום יושבת המפקחת), ולאחר מכן העבירו את קופת החולים לתל-חנן. בכביש החמישי (היום דרך הטכניון) הפכו בניין ערבי לבית ספר עממי של חוואסה. מול בית הספר הוקם הדואר של חואסה.

בבית הספר למדו אני, אחי יצחק, אחותי אסתר, ילדי יעל ויערי, ולמד שם גם נכדי אביתר והיום לומד שם נכדי איתמר. בצהריים הייתה בבית הספר טבחית גברת שטלצר. היות ובית הספר היה קטן, חגגנו את טקסי החגים שאפשר היה בחוץ, ובחורף חגגנו במחצבה למטה (״אבן וסיד״). עקב היותו מורה דאג אבי לקשר אישי עם תלמידיו, לדוגמה, השתתף בכל ימי ההולדת של התלמידים, היה הולך לעשות קידוש אצל התלמידים ולימד את הבנים לבר המצווה.

    

הזוית האישית

סיפורה רבקה תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בביה״ס ״גלילות״ בנשר, בהדרכתה של המורות אורלי דובני בן ישי וליאת פרץ.

מילון

נשר
נֶשֶׁר היא עיר השוכנת בשיפולים הצפון־מזרחיים של רכס הכרמל, ובדרום־מזרח מישורי מפרץ חיפה, בגבול עמק זבולון והכרמל, כשישה קילומטרים דרומית־מזרחית לחיפה. היא ממוקמת על כביש 752, בסמוך לכביש 75, ושייכת מבחינה מנהלית למחוז חיפה. ראשית היישוב שלובה בהיסטוריה של בית החרושת למלט, שנקרא גם הוא "נשר". הצריפים הראשונים של שכונת הפועלים, המסמלים את ייסוד היישוב העברי במקום, נבנו בסוף שנת 1923 ובתחילת שנת 1924, כיוזמה מקומית של פועלי בית החרושת "נשר". ויקיפדיה

ציטוטים

”נשר בזמנו הייתה יישוב עם שלושה כפרים נפרדים: נשר, תל חנן, וחוואסה“