מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אומן, לוחם, וגם כוורן

עמי-צור כהן ורועי זיגמונד
עמי-צור בצעירותו
סיפור חייו של עמי-צור כהן

אני עמי-צור, ילד סנדוויץ'. 
היות שאני דיסלקט, בכיתה א' השאירו אותי כיתה, משום שלא ידעתי לכתוב.
בכיתה ב' התחלף המחנך, והוא שם לב שבאלף-בית אני יודע הכל, אז הוא לקח אותי, כמו שאומרים, תחת חסותו. היה לי קול יפה, והשתתפתי בכל המקהלות, גם אחרי בית ספר, עד שהתחלף לי הקול, וגמרתי לשיר.
 
בחוג דרמה השתתפתי עד גיל מבוגר, כולל אחרי מלחמת השחרור, בלהקת הפועל חדרה.
אבא שלי, בתוקף תפקידו, היה מפקד המשמר הנע בבנימינה, והיה אחד המפקדים הבחירים בהגנה, ואת הסליקים היו מנקים אצלו במחסן. אחי הבכור היה גם מפקד כיתה בהגנה.
אני חיפשתי אקשן, והלכתי ללח"י. השתתפתי בכל פעולות הלח"י בבנימינה, כולל פיצוץ הגשר בחוטם הכרמל. אחר כך, באחת מפעולות  הלח"י וההגנה, אני חילקתי נשק לאנשי ההגנה, ונודע לאבא שלי שאני בלח"י, והוא לא רצה להכיר בי בתור בנו וגירש אותי מהבית.
 
אחרי רבע שעה, כשעשיתי חשבון איפה אני אשן היום, כי לא היה לי גרוש בכיס, הוא כנראה התחשב בי וקרא לי הביתה, ואז קראתי בעיתון, שעומדים להקים צבא. פניתי למרכז לח"י, וביקשתי שחרור, ואמרו לי שאם אני אחכה כמה חודשים, הם (הלח"י) יתגייסו עם כל הנשק ברגע שיקום צבא.
 
 
היות שאני באתי עם נשק הביתה אחרי פעולות היה מתח בבית, כי פחדו שהבריטים יתפשו אותי ויתלו אותי, ואז קיבלתי שחרור, והתגייסתי.
 
שלושה או ארבעה חודשים לפני שהיה צבא, שלחו אותנו לאבטח את פרדסי שוויקה. אחר כך הבטחנו את קיבוץ המעפיל. כשהוקם הצבא, הציבו אותי בגדוד 34 של אלכסנדרוני.
מפקד הפלוגה ראה שאני מתמחה בנשק, ושלח אותי לקורס שוורצלוזה ובראונינג: אלה שתי מכונות ירייה שהיה לצבא שלנו מאזור זכרון יעקב עד אזור תל-אביב, ככה שלילה לילה השאילו אותי ליחידה אחרת לקרבות.
 
ברגע שהגיע הנשק הצ'כי, קיבלתי, בין הראשונים, את מכונת הירייה הבזה. עד ההפוגה השנייה, הייתי בגדוד 34. בהפוגה השנייה, עברתי לגולני לגדוד, 19 פלוגת שריון. השתתפתי בכיבוש אילת. בשנת 1950, השתחררתי מהצבא, וקיבלתי 36 לירות. נ
תתי הכל לאבא שלי, והפכנו שוב להיות חקלאים. קנינו עגלה, סוס ופרה, שזה עלה המון כסף אז.
אז גם נרשמתי ללהקת הפועל חדרה, ורקדתי עם רעיה. רקדנו כמה שנים ריקודי עם, והיינו מהמובילים בלהקה, והזוג היחידי מבנימינה, וכשהתחתנתי, הפסקתי לרקוד, אבל המשכתי להופיע בהצגות, והצטרפתי למקהלה שהקים שטטינר. 
 
המקהלה הייתה משותפת עם פרדס חנה, והיינו עושים חזרה בבנימינה, ואז חזרה בפרדס חנה.
בכל ההצגות שעשו בימי העצמאות, אחר כך היו עושים נשף, ובהכנות, היו הולכים לבית ספר, אז גם שם השתתפתי .
עבדתי יחד עם אבא שלי בחקלאות, וכשהייתי מרסס או חורש בלילות, הייתי שר, ותמיד מנהל בית הספר היה מחקה אותי. עם הזמן, נכנסתי לעבוד בסולל בונה במחצבת בנימינה, והמשכתי לשרת במילואים באוגדת ציור של מוס הפלד, אחרי גיל השחרור מהמילואים, המשכתי לשרת בהתנדבות 5 שנים.
 
אחרי כמה שנים, כשהשתחררתי מהצבא, פנו אלי מהסוכנות היהודית שאבוא לעזרה ביישובים החדשים ינון, בארותיים א', בארותיים ב', בורגתה, כפר יונה, שם עבדתי בתיקון הכלים החקלאים, ולימדתי אותם על הכלים החקלאים.
 
שנה אחרי זה עברתי לחוף כרמל, ושם עבדתי עם המושבים כרם מהר"ל, עופר, ובעצם כל המושבים עד כפר גלים, ואחר כך, חזרתי חזרה לבנימינה.
 
עברתי לעבוד במחצבות השיש של אבן וסיד. כל השבוע הייתי לן בפסוטה, כפר ערבי נוצרי על גבול לבנון, וביום שישי היו מקפיצים אותי לנהריה, וברכבת הייתי בא הביתה לשבת. אחרי שנה, חזרתי בחזרה למחצבת בנימינה. אבי חלה, אז ביום עבדתי במחצבה, ובערב עיבדתי לאבא שלי את המשק.
 
עם הזמן, הקמתי גם חממה בחצר, ואז לאבא שלי הייתה פרנסה באמת. בכל השבתות והחגים, עבדתי במשק של אבא שלי. עם השנים, הילדים שלי גדלו, ועזרו גם במשק, והבן שלי, כבר בגיל עשר, חרש בשדות עם הטרקטור.
כך, בצורה כזו, הצלחנו להחזיק את המשק של אבא שלי, וגם כשהיה לו ממה לחיות, למרות שהו קיבל אירוע מוחי, הוא המשיך לעבוד 3 שעות ביום. כשעבדתי במחצבה, העמסתי את כל הסלעים הגדולים לנמל אשדוד. עם זה שעזרתי בלילות להורים במשק, התנדבתי בעמותה לשימור עבר בנימינה, ואספתי כלים לעמותה ממשפחות בנימינה. הבאתי סדן וכלים מהנפחייה.
 
בגיל 60 ירדתי מהשופל, והחלקתי מהסולם. יצאו לי שלוש פריצות בעמוד השדרה, ואז, במשך שנה, ניהלתי משא ומתן עם סולל בונה על יציאה לפנסיה מוקדמת. בסוף יצאתי לפנסיה תקציבית עד גיל  65.
 
אחרי שנה וחצי של טיפולים רפואיים יכולתי לעבוד במשהו. עבדתי אצל אורי מילמן בכוורת הדבורים, ואז כבר הייתי יותר פנוי להדרכות בעמותה. עד גיל  70 עבדתי בדבורים, ואז קניתי את המכוורת של קיבוץ מעברות, בשותפות עם שלום דב. בגיל 83 יצאתי מהשותפות, ואז החלטתי יותר להתמסר לאגודה ולבית.
 
בחצר יש לי ירקות שאני מגדל, והשנה, בצעדת בנימינה, הזנקתי את הרצים, ואחרי זה הלכתי להסביר במחצבה.
 
 
רועי ועמי-צור מתעדים את הסיפור
 
 
 

מילון

שוורצלוזה
הוא מקלע בינוני (מכונת ירייה) מתוצרת אוסטרו-הונגריה הקרוי על שם מתכננו ואשר שימש במלחמת העולם הראשונה, וכן במלחמת העולם השנייה.

ציטוטים

”עבדתי יחד עם אבא שלי בחקלאות, וכשהייתי מרסס או חורש בלילות, הייתי שר“