מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אולי פורדס-קאופמן חלוצת הפרסום בארץ

גל וסבה באחד המפגשים
סבתא רבא של גל בשנות העשרים
פגישה גורלית בקלגנפורט

שמי גבריאל. אני מקדיש סיפור זה לאמי אולי, סבתא רבתא של גל, דמות מופת ראויה לחיקוי.

אולי-אולגה פורדס נולדה וגדלה בווינה, בירת הקיסרות האוסטרו-הונגרית ומרכז תרבותי, מדעי ומדיני מהחשובים באירופה בעת ההיא. אולי הייתה בת נאמנה להוריה, זכתה לחינוך מעולה ועסקה במקצועות ספורט שונים ביניהם סיף והוקי קרח.

את לימודי המשפטים בהם החלה לא סיימה, כי משרד פרסום שהקימה בשם OP (ראשי תיבות של אולי פורדס) נחל הצלחה לא צפויה שלא הותירה זמן להמשך הלימודים. אולי הכזיבה מחזרים רבים עקב פגישה גורלית בעיר הקייט קלגנפורט, פגישה עם רודי קאופמן, נוסע מזדמן מארץ ישראל שהיה בדרכו לבקר את הוריו בברלין.

הקשר ביניהם נמשך באמצעות מכתבים. רודי ניסה לשכנע את אולי להצטרף אליו בארץ אבל היא היססה. עסקי הפרסום שלה פרחו והיא לא ששה להפקיר את הוריה שלא ראו בעין יפה את "לכתה למדבר". באחד ממאמצי השכנוע הללו רודי כותב בהתפעלות על התמורות שחלו הארץ בחקלאות, בתעשייה ובבניין יישובים חדשים.  הוא לא הסתיר בעיות ביטחון – למשל אתמול נורה מישהו בדרכו לעבודה – אבל מוסיף שאם יוצאים מהבית אחרי שבע בבוקר אין מה לחשוש.

ייתכן שמאמצי שכנוע אלה היו נכשלים אלמלא יום אחד באביב 1938, בו נכנסו היטלר וקלגסיו לווינה לפגוש המוני אוסטרים צוהלים. אבל ליהודים לא הייתה אורה ושמחה.  מי שיכל היגר, מי לאנגליה, מי לאמריקה או לאוסטרליה אבל אמא בחרה להצטרף לאבי ונישאה לו בווינה בהעדרו,  במעמד שני עדים.

דבר זה זיכה אותה בסרטיפיקט (אישור עלייה לארץ) משלטונות המנדט הבריטי. בתל אביב חידשה אולי את משרד הפרסום, הפעם בשם OK. אבי הכלכלן הצטרף למשרד אחרי מספר שנים ותרם להצלחתו.  במשך השנים נולדו להם ארבעה ילדים, השני בהם זה אני. עיסוקם המשותף של ההורים לא פגע בחינוכנו ובניהול משק הבית.  בחזרם הביתה הייתה אמא מסתערת על המטבח ואבא מושיבנו על ברכיו ומספר סיפורים.

אמא דאגה מאוד לשלום הוריה שנותרו בתופת הווינאית. עם הגיעה לארץ החלו מאמצים להשיג להם סרטיפיקטים. אלה התקבלו ברגע האחרון ממש, יומיים אחרי פרוץ המלחמה הארורה שהמיטה שואה על עמנו. למחרת כבר אי אפשר היה לצאת לארץ וגורל מר נשקף לאלה שנלכדו מאחור. סבא וסבתא ניצלו אבל איבדו את מרבית רכושם. למחייתם בתל אביב נאלצו להשכיר עצמם כמלצרים בבית קפה אותו רכשו מספר שנים לאחר מכן כאשר מקצת ממה שהוחרם הושב להם.

לשמחת כולנו גרו עמנו סבא וסבתא באותה דירה עד סוף ימיהם. אולי אמי הרעיפה מנדיבותה וטוב ליבה על נזקקים רבים.  דוגמה אחת בה אסיים הייתה קבלה למשפחתנו של ארבעה ילדים נוספים, יתומי בן דוד של אבי שנפטר בצרפת לאחר שהתאלמן. הורי דאגו להביאם ארצה ולאמצם על כל הקשיים הכרוכים בכך. בתמונה המצורפת ניתן לראות את המשפחה המורחבת שנעדרים ממנה רק אחי הבכור המגויס וסבי המנוח.

סרטון המצגת של גל וסבא גבריאל

הזוית האישית

סיפורה של אולי תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר אלחריזי בתל אביב בסיוע המורה המלווה אתי מונוביץ'

 

מילון

"בעין יפה"
בְּיַד רְחָבָה, בְּלָארָגִ'יוָת, בְּלִי לְהִתְקַמְצֵן, בִּנְדִּיבוּת, בְּרֹחַב לֵב, כיד הַמֶּלֶךְ, מלוא הַטֶּנֶא.

"לכתה למדבר" - זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה
היחסים בין ה' לבין האומה הישראלית נמשלים בפסוק זה ליחסים שבין איש לאשתו, כמו בין אולי לרודי בסיפור

"אורה ושמחה"
אחר ביטול גזירת המן . יצא מרדכי מבית אחשוורוש בלבוש מלכות, וליהודים היו אורה, שמחה, ששון ויקר.

ציטוטים

”"אתמול נורה מישהו בדרכו לעבודה אבל... אם יוצאים מהבית אחרי שבע בבוקר אין מה לחשוש".“