מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אהבת ציון

אלה ואני בחצר בי"ס עתידים
בתנועת "בני עקיבא", באחד הטיולים בארץ
סיפור העלייה המיוחד של הוריי

שמי יפה בן עמי. נולדתי בתאריך 6 בנובמבר בשנת 1953 בבית החולים "הדסה" בירושלים. עד גיל 5 גרנו בירושלים, בשכונת קריית יובל (בעבר נקראה בשם "בית מזמיל") ואחר כך עברנו למושב יד רמב"ם. שם גרתי ולמדתי עד גיל צבא. התגייסתי לחיל האוויר ושירתי במצפה רמון. אחרי הצבא חזרתי לירושלים, העיר שאהבתי מאוד, שם נישאתי ליוסי בן עמי (שם המשפחה המקורי היה חמו). נולדו לנו שלושה ילדים, שתי בנות ובן. עברנו לבית חשמונאי בשנת 1991. ביד רמב"ם גרו ההורים והאחים שלי (עד היום). הוריי, רחל ועמור אביטבול, עלו לישראל ממרוקו בשנת 1948, אחרי הכרזת קום המדינה. הם נישאו מיד עם הגיעם ארצה ונשלחו למחנה עולים בפרדס חנה. בשנת 1949 הם קיבלו דירה בירושלים, שם נולד הבן הבכור שנקרא בן ציון, כי אמי הייתה ציונית ולכן היה לה חשוב שבנה הבכור ייקרא כך.

אימא רחל אביטבול בהריון עם בן ציון

אבא עמור אביטבול (עם כובע ברט)

אחרי ארבעה ימים אמי נשלחה הביתה מבית החולים והתבקשה לחזור ביום למחרת כדי לקחת את בנה, אך נאמר לה שהוא נפטר. אימא חזרה הביתה ללא המסמכים המעידים על הולדתו של הבן ופטירתו ובלי מסמך המעיד על מקום קבורתו. אחרי בן ציון נולדו להורי בירושלים חמישה ילדים נוספים. בשנת 1958 הוריי עברו למושב יד רמב"ם ושם נולדו עוד שלושה ילדים. אימא שלי נולדה לזוהרה ושמואל זיני בעיר סֶפְּרוֹ במרוקו. לזוהרה היתה שרשרת זהב שעברה מדור לדור וכיום היא נמצאת ברשות זהבית (הקרויה על שמה של סבתא זוהרה), אימא של הנכדה אלה.

השרשרת של סבתא זוהרה (סבתא של יפה בן-עמי מצד אמא שלה, רחל)

מאלבום התמונות

אחיהּ למדו בבית הספר הצרפתי "אליאנס" ששפת הלימוד בו הייתה צרפתית. אימא רצתה ללמוד עברית והלכה לבית הספר של שליחי העלייה שנפתח בעיר. היא למדה לכתוב ולקרוא עברית, ובנוסף למדה על ארץ ישראל והחזון הציוני. מגיל ילדות, תוך כדי לימוד העברית והיכרות עם סופרים עבריים, כגון חיים נחמן ביאליק, היא הפכה לציונית. היא מאוד רצתה לעלות לארץ ישראל. סבא שלה מצד האבא, אלישע זיני, היה סוחר גדול של מוצרי מזון בסיסיים, הוא התגורר בירושלים לבדו וקבור בהר הזיתים. סבא אלישע היה מגיע למרוקו אחת לשנה, הוא עזר להוריהּ של אמי לפתוח חנות מכולת ותמך כלכלית במשפחה.

אבא עמור בא ממשפחה אמידה שגרה בעיר סֶפְּרוֹ. כשהוא פגש באימא הוא חיזר אחריה והציע לה נישואין. היא סירבה ואמרה שהיא תינשא רק למי שיקח אותה לארץ ישראל. אבא הבטיח לקחת אותה כמו מלכה לארץ ישראל אבל אמר לה שלפני כן צריך להתחתן. אך אימא סירבה ואמרה: "אם נתחתן המשפחות לא יתנו לנו לעלות לארץ ישראל". אימא הציעה לברוח, לעלות לישראל ולהתחתן שם, ואבא הסכים. היה זה מעשה שלא יעשה בתקופה זו ובמדינה מוסלמית. בעזרת שליחי העלייה שקבעו להם תאריך הפלגה לצרפת, הם יצאו מהעיר סֶפְּרוֹ ללא דרכונים ותעודות זהות. אבא שיחד בכסף רב נהג קטר של רכבת שהחביא אותם בקטר הראשון, שהיה שייך למלך מרוקו וכך הגיעו לעיר החוף ומשם עלו לספינה שהפליגה למרסיי. במרסיי הם קיבלו דרכון צרפתי (שעליו ויתרו מיד כאשר הגיעו לישראל) ושטו באונייה לארץ ישראל. כאן הקימו משפחה גדולה חמה ואוהבת ובעקבותיהם המשפחות של אימא ואבא עלו גם הם לארץ ישראל. סיפור העלייה של ההורים, שהיה שערוריה במרוקו, נשמר בסוד עד שנות ה-70, וסופר לנו ע"י דודה אסתר, אחותה הגדולה של אימא.

כל חייה אימא אהבה את השפה העברית וקראה ספרים בעברית. עד יומה האחרון, בשנת 2013, בגיל 84, היה לה חשוב לקרוא ובשבועיים האחרונים לחייה, כאשר לא יכלה יותר לקרוא, היא ביקשה מנכדתהּ להקריא לה את הסיפור "הפרדס של רבי עקיבא" מאת יוכי ברנדס. אבא נפטר בגיל 96 בבריאות ובשיבה טובה. שניהם נפטרו בביתם, בחיק המשפחה המורחבת האוהבת, מחובקים על ידי הילדים, הכלות, החתנים, הנכדים והנינים.

רחל ועמור אביטבול

הזוית האישית

יפה: החוויה המשמעותית ביותר עבורי הייתה להיות עם נכדתי אלה ולספר לה דברים שהיא לא ידעה ולחדש לה על המשפחה. התכנית קירבה בינינו ותוך כדי העבודה המשותפת אלה גילתה רבות על עברה המרתק של המשפחה. שיחזור הסיפור עורר בי שאלות ומחשבות נוספות על המשפחה. התכנית איפשרה לי לחקור ולגלות דברים חדשים ומרתקים על משפחתי. הכרתי צדדים אחרים אצל ההורים שלי: את האומץ והתעוזה, המחשבה העצמאית והאמונה בדרך. תוך כדי סיפור הסיפור המשפחתי, התחדדה לי ההבנה שהוריי חינכו אותי על הערכים של עצמאות, חופש בחירה, אמונה, אומץ, חשיבה עצמאית, אהבה, עזרה הדדית, אחדות ולכידות. אני מאחלת לאלה נכדתי הגשמת כל חלומותיהּ, שתהיה בריאה, שתמשיך להיות ילדה אוהבת ונאהבת, אנושית ורחומה.

אלה: להיות עם סבתא ולשמוע על המשפחה – לא דמיינתי שככה זה קרה, זו חוויה שקשה לי לתאר במילים. הקשר עם סבתא היה חזק תמיד וכעת התחזק עוד יותר. אני אוהבת מאוד את סבתא והיא יקרה לי מאוד. אני מאחלת לסבתא בריאות טובה, מאושרת, שתוכל להגשים את החלום שלה לטיול בת מצווה שלנו.

מילון

צפרו
עיר במרכז מרוקו השוכנת בקרבת העיר הגדולה פאס. לפי המפקד משנת 2004, גרים בה 63,872 תושבים. בעבר שכנה בעיר קהילה יהודית חשובה, שבשיאה היוותה קרוב למחצית מתושבי העיר. בין מנהיגי הקהילה לאורך תולדותיה נמנו מלומדים רבניים גדולים, בהם רבי עמור אביטבול והפוסק, המשורר ואיש האשכולות ר' רפאל משה אלבז הדיין הרב אלישע אפריאט ועוד. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”היה לי חלום ואני מימשתי אותו, למרות כל הקשיים והאתגרים שבדרך“

”אימא הציעה לברוח, לעלות לישראל ולהתחתן שם, היה זה מעשה שלא יעשה בתקופה זו ובמדינה מוסלמית“