מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אהבת משפחתי לנצח

ארנון ברן ועילאי יהב
ילדותי בצל המלחמה
סיפור המתאר את ילדותי

שמי ארנון. סבא וסבתא שלי התגוררו בפולין, ואבי (עדי ברן) היה בן יחיד. אמא שלי (אורית ברן) התגוררה גם פולין בעיר "אוברטין".

בשנת 1934, התחיל השלטון הגרמני לאסוף יהודים לעבודת פרך. אבא ברח לכיוון תחנת הרכבת בשביל לברוח מהגרמנים, הוא עלה לרכבת לכיוון צרפת ושם גר ללא משפחה. הוריי נפגשו בצרפת.

אמא הייתה בהריון בחודש 8 ועוד שני ילדים בני 6/7. אמא ושני האחים שלי ברחו לצרפת בזמן מהפכת הגרמנים, וליהודים היה אסור לעבור ולעבוד בצרפת. אבי עבד במלון בלי אישור של הגרמנים, נתפס ע"י המשטרה הצרפתית ונכנס לכלא לחודש. הארגון היהודי בצרפת נתנו לנו אוכל ותרופות. בגלל שבצרפת היה אסור לעבוד, הסוכנות היהודית הגיעה אלינו ואמרו לנו שאנחנו חייבים לעזוב את צרפת.

רצינו לעזוב את צרפת, ועלינו על אוניה לכיוון ישראל, אבל בדרך האנגלים שהיו בישראל לא נתנו לנו לרדת, לכן נסענו עם אותה אוניה ל"בואנוס איירס", שבדרום אמריקה. שם חיכינו לאונייה אחרת בגלל שלא נתנו לנו לרדת.

הגענו ל"פרגוואי" ושם התקבלנו ע"י הסוכנות היהודית. הם נתנו לנו בית קטן, עם שני חדרים ושירותים לחמישה נפשות.

ההתיישבות של משפחתי ב"פרגוואי":

ב"פרגוואי" אבי התחיל לחפש עבודה חדשה, הוא מצא עבודה בשוק, התחיל למכור בשר טרי לקהל. בגיל תשע התחלתי לעבוד יחד איתו בשוק.

בהיותי בן 12, התחלתי ללמוד בבית הספר לספורט בלבד, ובגיל 16 הייתי האלוף של "פרגוואי" בטניס שולחן (פינג פונג) עד גיל 30. התפרנסתי כמורה לטניס שולחן, וגם שפטתי, וכך עזרתי למשפחה שלי .

בהיותי בן 31 עליתי לבדי לארץ ישראל. הגעתי ארצה בשנת 1965 ומשפחתי נשארה ב"פרגוואי", אחי עבד בבית חולים משטרתי בתור רופא ראשי, ואחי השני עבד כעורך דין ונפטר בגיל 64.

אחותי התגוררה בפרדס חנה, ואני מתגורר בקיבוץ בחן כבר חמישים ושלוש שנה. למדתי טבחות בשנות ה-70, ועבדתי בבית ספר "גרנות" שבחדרה. לאחר מכן, התחלתי לעבוד כטבח ראשי בקיבוץ בחן במשך חמש עשרה שנה. כשסיימתי לעבוד במטבח התחלתי לעבוד במשך חמש עשרה שנה במפעל לייצור פלסטיק בשם "עוגן פלאסט" (מפעל לייצור פלסטיק, מפות, ריצוף, כיסוי,  ועוד…).

כל משפחתי המורחבת הצליחו להקים בתים לתפארת.

בעלה של אחותי הוא דתי, סופר, ומתעסק עם ספרי תנ"ך (לוקח תנ"ך ישן הופך אותו לחדש) ומוכר זאת למען פרנסתו. אשתו (אחותי) היא ספרית וכל הילדים שלהם לומדים בבית ספר דתי. אחותי השנייה היא גננת ועובדת בעירייה שבחיפה, יש לה שלושים ילדים בגן והיא עובדת שש שעות ביום. בעלה עובד כטכנאי טלפונים בחברת סלקום, יש להם שלושה ילדים, שניים לומדים ואחת בצבא כקצינה.

לאחותי קוראים אולגה בראם יש לה שלושה ילדים שני בנים ובת אחת. הבת עובדת כמטפלת בבת חפר. בן אחד הוא מורה להתעמלות בחדרה. הבן השני מהנדס אלקטרוניקה ויש לו ארבע ילדים +איש

ה.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי".

מילון

התיישבות
הבאת אנשים (הנקראים מתיישבים) למגורי קבע באזור (או תחום) גאוגרפי מסוים (הנקרא אזור ההתיישבות) או הגעתם של מתיישבים בכוחות עצמם, כדי להתגורר באופן קבוע באזור זה.

ציטוטים

”הכל תלוי ברצון שיש לאדם.“