מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אהבתי לאשתי

אהבה ממבט ראשון, שהעמיקה ונותרה לנצח, כולל תיאור אירוסין וחתונה מיוחדים במינם

בגיל 27 ראיתי אותה לראשונה, את אשתי לעתיד העונה לשם סילביה, (שם החיבה – חביבה), במוצאי שבת ברחוב בן עמי, רחוב ראשי, בעכו. אישה יפה, אצילית, לבושה היטב וממש לטעמי. הסתכלתי עליה ומבטנו נפגשו אך לא אמרנו דבר. אחרי הפעם הראשונה ראיתי אותה שוב מספר פעמים באותו מקום ושוב מבטינו נפגשו אך עדיין ללא  מילים.

לאחר כחודש, מנהלת העבודה במפעל "איגמה" (מפעל מראות אמרקאי ליד מעברת נפוליאון בעיר עכו) ניסתה לשדך לי אותה בחורה רווקה, נעימה ויפה. במפעל זה עבדה הבחורה סילביה. מנהלת העבודה במפעל זה, שבמקרה זה היא גם שכנה קרובה שלי, הציעה לאמי להכיר לי בחורה שעובדת במפעל והתכוונה לסילביה, בחורה עם מידות טובות. אמי והשכנה (המנהלת עבודה במפעל) שוחחו איתי והציעו לי להיפגש ולהכיר את הבחורה עליה מדובר. לא הסכמתי בשום אופן, אמרתי שאני לא מוכן לשידוך כי אני לא אוהב שמשדכים לי, אני מעדיף לבחור בעצמי. לאחר שיחות רבות ושכנועים מצד אמי נכנעתי והסכמתי רק להיפגש לערב אחד. ביום השני, לאחר שחזרתי מהעבודה, אמי, דודתי והשכנה המשדכת היו בדרכן לבית הורי האישה המיועדת לי. בדרך פגשו בי וניסו לשכנע אותי שוב ללכת עימם לביתה של האישה. לאחר שכנועים רבים הסכמתי, והלכנו כולנו לביתה של סליביה.

לתדהמתי, כשנכנסתי לביתה נוכחתי לדעת שזו אותה אישה שמבטינו נפגשו אז ברחוב בן עמי בעכו – האישה היפה, האצילית. הרגשנו נבוכים אך מיד הבנתי לפי קבלת הפנים שסליביה מסכימה לשידוך איתי ואני, יוסף, כמובן מעוניין בה. גם ההורים שלה בשתיקתם הבינו שיש הסכמה לשידוך. סילביה כיבדה אותנו במטעמים ונענתה לבקשתי לשאת אותה לאישה והיא בת 24. באותו היום ההורים הסכימו על אירוסין ונסגר בין הצדדים שבעוד כחצי שנה תתקיים החתונה.

יום האירוסין הגיע. חגגנו את האירוסין במעברת נפוליאון בעכו עם השכנים המכרים והמשפחה בצריף ,לא באולם, עם מנורות הנפט של אז שהאירו את השכונה. את האוכל והמטעמים ההורים של סילביה הכינו חודש ימים לפני. אני הבאתי לה מתנה: טבעת יהלום, שעון זהב ושרשרת מדליה. הכלה קנתה לי "גורמט" (צמיד זהב לגבר). הלבוש היה מיוחד: לבשו בגדי כפתנים של מרוקו. כמו כן ההורים הכינו "חינה" עשויה אבקה שנקנתה בעיר העתיקה בעכו, ערבבו אותה עם מים ובושם. המוזיקה הושמעה דרך הפטיפון, וניגנו תקליטים מרוקאים (לא דרך מערכת סטריאופנית כמו שיש היום). לאחר כחצי שנה נישאנו בחומות עכו. אך שבוע לפני החתונה במפעל שבה אשתי עבדה ("איגמה"), נפל עליה ארגז זכוכיות על הרגל הימנית. היא מיד הובלה לבית חולים בנהריה ושם עשו לה 12 תפרים. אשתי הרגישה איום ונורא. מספר המוזמנים היה כ- 500, כל השכונה הגיעה לחתונה שלנו, אבל אשתי סבלה בשקט על מנת לא להרוס את החתונה. לפני החתונה דאגנו לכל הציוד: השולחנות, כלי האוכל, המפות שהושאלו מבית הכנסת של משפחת בעדש בעכו. זה לא כמו היום שהאירוע נעשה באולם והכל מוכן, אנחנו ארגנו הכל. האוכל הוכן ע"י ההורים של החתן עם כל השכנים. הביאו תרנגולות, שחטו אותן במקום, מרטו את הנוצות בידיים והכינו מנות: דגים, אורז, זיתים, סיגרים ממולאים בבשר. סלטים: פלפל חריף, סלק, ברבה, מטבוחה וחמוצים. את כל התקרובת הזו הכינו בבית שבוע לפני החתונה. את השתייה הבאנו בעצמנו: העברנו במכונית סוסיתא  13 ארגזי שתייה. אני, החתן, ערכתי את השולחנות עד שעה לפני החתונה. בתוך שעה הלכתי לספר, להסתדר ולהתארגן לחתונתי.

ביום החתונה הכינו את הכלה בתלבושת ובתסרוקת בבית של האימא שלה בצריף במעברה נפוליאון. שם התלבשה והתכוננה לחתונתה. אני החתן הגעתי בטקסי, מונית, ולקחתי את הכלה מביתה לצלם. הצלם צילם את הכלה ואת משפחתה ובסיום נסענו לאולם האירועים שהוכן מראש.

מאחר והחתונה הייתה בקיץ, נשאר הרבה אוכל והכל נזרק לים, כי החתונה הייתה בחומות עכו קרוב לים, המסלול היה:  ישר מהשולחן לים. המימון היה בחוב (בהקפה) ורק אחרי שנתיים שילמתי את כל החוב מהעבודה שבה עבדתי במספנות ישראל בחיפה. המלצרים היו מהמשפחה: אחי אורי ובני דודים נוספים לכוח עזר. בסיום החתונה בשעה 24:00 אשתי ישבה בספסל למנוחה מפאת הפציעה ועייפות החתונה, ואני הלכתי לעזור לשטוף את כל הצלחות, הסכו"ם והכוסות של האירוע – עד שעה 4 לפנות בוקר. תוצאות סוף החתונה: פתחנו את המתנות וקיבלנו בערך 800 לירות. מ- 3 משפחות קיבלנו מאפרות לסיגריות ,קיבלנו 21 סטים של כוסות למים. כמו כן, קיבלנו 20 סטים של ספלים לקפה ועוד מתנות קטנות, שלימים חילקתי והחזרתי למשפחה.

היינו נשואים  44 שנים של אושר, בריאות ואהבה אין סופיים עד יומה האחרון. בגיל 47 קיבלה את המחלה. בגיל 69 נפטרה בבית, בחג השני של פסח. גידלנו משפחה לתפארת עם 5 ילדים: שלוש בנות ושני בנים, 15 נכדים ונין שנולד לפני שנה. כולם חכמים, נבונים ויפים לתפארת מדינת ישראל.

תהי נשמתה של אשתי צרורה בצרור החיים אמן!

ותודה שאפשרתם לי להנציח את זכרה דרך תכנית הקשר הרב דורי.

סילביה ז״ל בגיל 22

מצגת ״מתנות לאשתי״:

הזוית האישית

המספר יוסף: אני מאוד נהנה ומחכה בקוצר רוח להגיע לפעילות התכנית.

המתעד יוסי: אני בהתרגשות כל פעם מחדש לשמוע את הסיפורים המרתקים של יוסף.

מילון

"איגמה"
מפעל אמריקאי לייצור מראות בעכו.

כפתן מרוקאי
הכַּפְתָּן הוא לבוש מרוקאי מסורתי המסמל את תרבות העם לעתים בעיר קזבלנקה וגם בשאר הערים במרוקו. את הכפתן לובשים במהלך חגיגות המימונה והחינה המרוקאית, שכן הוא סוג של שמלה העשויה מבדים מבריקים ויקרים, הרקומים באלמנטים וברקמות מוזהבות ותכשיטים ואביזרים עשירים למיניהם. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”יגעת ומצאת- תאמין“

”בגיל 27 ראיתי אותה לראשונה: אישה יפה, אצילית, לבושה היטב וממש לטעמי“