מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אהבתה של סבתא לחגים ולחופשות

סבתא שורה ביום חתונתה
סבתא עם נכדיה
קבלת מתנות והפתעות בנוביגוד

ילדות ומשפחה

שמי שורה סטיקולצ'יק, יש לי שני ילדים וחמישה נכדים. נולדתי ב-10 ליוני 1950 בביריבדג'אן. אנו שלושה אחים במשפחה, אני האמצעית מביניהם. הייתה לי משפחה טובה: אבי היה סנדלר ואמי הייתה ספרית. הייתה לנו סבתא אך היא לא באמת הייתה סבתא שלנו, היא הייתה יותר כמו מטפלת והיא חיה אתנו כל החיים עד שנפטרה. למדתי במולדובה בבית ספר מס' 10 ואחר כך למדתי במכללה שגם נמצאת במולדובה. לאחר מכאן עבדתי במפעל לייצור בד עד שעלינו לארץ.

סיפור האהבה של סבא וסבתא

במפעל פגשתי את בעלי (חיים, סבא של סנדרה). עבדנו באותה מחלקה במפעל ויום אחד חברה שלי אשר אף היא הייתה מועסקת באותו מפעל הכירה בינינו. בתחילה יצאנו בקבוצה עם חברים נוספים ולאחר זמן מה הוא ניגש אלי ושאל האם ברצוני לצאת אתו לבד לסרט. כמובן שהסכמתי כיוון שמצא חן בעיני. מאז בילינו יחד בכל הזדמנות, נהגנו ללכת לקולנוע כדי לצפות בסרט, היינו הולכים להצגות, אהבנו לבלות במסיבות וטיילנו יחד הרבה. בשנת 1970 אני ובן זוגי התחתנו, החתונה התקיימה במסעדה במולדובה שבה גם התגוררנו. ב-1971 נולדה לנו בת ראשונה בשם אלה (דודה של סנדרה). בשנת 1976 נולדה לנו בת שנייה בשם מלוינה (אמא של סנדרה). עבדנו קשה כדי להתפרנס בכבוד במשך שעות רבות ביום, אבל אהבנו מאוד זה את זה ואת העובדה שבשעות הפנאי יכולנו לטייל במקומות שונים. כל קיץ היינו מקבלים כרטיסים לים ל-14 יום, זאת הייתה התקופה הכי כיפית. אהבנו לחגוג את נובי גוד בעיקר היה כיף לנו לקבל ולפתוח מתנות. היה הרבה מאוד שלג ואורחים רבים הגיעו אלינו בחג זה. הייתה גם חופשה של שבועיים, כולנו אהבנו לחגוג את החג ביחד. היו לנו גם הרבה מאוד חיות מחמד, אני מאוד אהבתי לטפל בהם ולגדל אותם.

העלייה לארץ וההסתגלות בה

אחרי כמה שנים, בשנת 1992, התחילה מלחמה והיינו צריכים לעזוב את מולדובה ולעלות לארץ ישראל. היה לנו מאוד קשה בהתחלה, עלינו בלי כסף, רק עם כמה חפצים חשובים. נאלצנו להשאיר מאחורינו את החתול שלנו "פרסיק" ואת כל החברים. עלינו לארץ עם כל בני משפחתי ודודיי. גרנו בשכירות בנצרת עילית ולמדנו רוב הזמן באולפן. לאחר מספר חודשים מצאנו עבודה והחלטנו לחסוך כסף בכדי שנוכל לעבור לגור בבית חדש שנמצא לא רחוק מהבית הקודם. אני עבדתי בביקורת בדים ובעלי עבד כמתקן מכונות תפירה, אחרי זמן מה למדנו לדבר קצת בעברית והתחלנו להתחבר למדינה ולמנטליות הישראלית והתאהבנו בארץ. נהגנו לטייל בארץ בשבתות ובחופשות וצברנו חברים חדשים.

בשנת 1994 כבר לא היו לנו ילדים שהתגוררו בבית: הבת הבכורה עזבה את הבית והתחתנה בשנת 1990.הבת הקטנה עזבה את הבית והתחתנה בשנת 1994. אחרי שהילדים עזבו את הבית הפסקנו להרבות ביציאות, אלא נהגנו בשבתות וחגים לנוח ולצפות בטלוויזיה. כשהנכד הראשון שלי נולד השמחה הייתה גדולה אך לצערי כשהיה בן 10, אלה בתי הבכורה, התגרשה והנכד שלי לקח את זה קשה ורצה לבוא לגור אצלנו. כמובן שאני ובעלי הסכמנו והוא התגורר בביתנו במשך כ 17 שנה. כיום הנכד שלנו בן 28 ,הוא עזב את הבית ועבר לגור עם חברתו בתל אביב. לבתי הגדולה יש 3 ילדים: אלכס, קרן ואור, ולבתי הקטנה יש 2 ילדים: ירין וסנדרה. כיום אנחנו גרים קרוב לילדנו ונכדינו הם באים לבקר אותנו וגם אנחנו הולכים לבקר אותם. אנו חוגגים יחדיו את החגים, ימי הולדת ולעיתים עושים ביחד בשבתות על האש וארוחות משפחתיות. בקיץ אנו נוסעים כולנו יחדיו לבלות בחוף הים. יצאנו לגמלאות ואנו נהנים מהשלווה והשקט בחיינו.

הזוית האישית

סבתא: נהניתי לספר לנכדתי את סיפור חיי ולהיזכר בחוויות שחוויתי בצעירותי. עבודה זו אפשרה לי לבלות עם נכדתי שעות רבות ומהנות.

 

סנדרה הנכדה: במהלך כתיבת העבודה למדתי הרבה דברים על סבא וסבתא שלי, הבנתי שהיו להם קשיי פרנסה וקשיי הסתגלות בארץ אבל בזכות כוח הרצון שלהם הם הצליחו להסתדר, ואני מעריכה אותם מאוד על כך.

מילון

בירוביג'אן
בירוביג'ן- היא בירת המחוז היהודי האוטונומי שבמזרח הרחוק הרוסי. העיר שוכנת על נהר בירה (75 ק"מ מהגבול הסיני וליד מסילת הרכבת הטרנס-סיבירית.

נובי גוד
("השנה החדשה") חג לציון תחילתה של השנה האזרחית. החג נחוג במדינות ברית המועצות לשעבר בלילה שבין ה-31 בדצמבר ל-1 בינואר, ולרוב, גם בקרב מהגרים דוברי רוסית בשאר מדינות העולם, כולל עולים במדינת ישראל. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אחרי זמן מה למדנו לדבר קצת בעברית התחלנו להתחבר למדינה ,למנטליות הישראלית והתאהבנו בארץ“