מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אהבה לארץ ישראל

התמונה מהמפגש שלנו בתכנית הקשר הרב דורי
התמונה צולמה בשנת 1947
משפחת קראוס

זיכרונות ילדות

גרתי עד גיל תשע בתל אביב ואחר כך עברנו במסגרת "מן העיר אל הכפר" למושב מרחביה. חברי היו ילדי המושב מאחר ובית הספר היה בעפולה והיה קשה להיפגש אחר הצהריים עם חברי לכיתה שגרו בעפולה או במושבים בסביבה.

למדתי בבית הספר יזרעאל בעפולה מכיתה ד'-ז' למדנו: חשבון, עברית, אנגלית, היסטוריה ותורה. יחסי עם המורים היו יחסים טובים, אבל לא יחסי חברות או קרבה. המשמעת בבית הספר הייתה נוקשה וכשהמנהל יצא מחדרו בהפסקות הילדים ברחו לכיתות או לחצר האחורית, העונשים היו לכתוב 100 פעמים משפט מסוים או עמידה בפינה, לא הייתה תלבושת אחידה בבית הספר. מקצועות הלימוד אשר הכי אהבתי היו חשבון ואנגלית ומקצועות הלימוד אשר פחות אהבתי היו היסטוריה ותורה, בבית הספר היה חדר אוכל וגם מטבח לימודי, פעם בשבוע כל כיתה הייתה נכנסת למטבח ועוזרת לבשל את ארוחת הצהריים אהבתי במיוחד את האורז, המרקים ועוגת שמרים ושוקולד. היו ממתקים כמו שוקולד סוכריה על מקל בצורת תרנגול  היו וופלים מסוגים שונים.

בחגים היו מסיבות. לא היו מסיבות יום הולדת עם חברי הכיתה אלא רק עם המשפחה ובבתים. בשעות הפנאי שיחקנו בקלאס, חמש אבנים, מחניים, קפיצה בחבל וחמש מקלות. הייתה לנו תנועת נוער של המושב.

חקר תמונה – חוף הים בתל אביב 1947

התמונה צולמה בשנת 1947 כאשר הייתי בת חמש. האווירה בתמונה הייתה אווירת קיץ בחוף הים של תל אביב לבשתי בגדים קצרים וכובע מצחיק.

התמונה צולמה כאשר הייתי בים תל אביב וקפצתי ממדרגות הצריף האדום אל החול. צלם שעבר במקום, התפעל מאומץ ליבי והחליט לצלם ולהעלות את התמונה באחד העיתונים. אבא שלי שראה את התמונה בעיתון הגיע אל הצלם וביקש ממנו את התמונה המקורית.

סיפור אהבה לארץ

סיפור אהבה בו בחרתי להתמקד הוא סיפור האהבה שלי ושל בנותיי לארץ.

גרנו שנתיים בבולטימור בארצות הברית. היה לנו כיף וטיילנו הרבה. אחרי שנתיים השליחות של סבא בקהילה היהודית בבולטימור הסתיים. סיפרנו לבנות שאנו חוזרים לארץ. הבנות ישבו בחדר האוכל ואנחנו עמדנו במטבח והאזנו לשיחה שלהן. אחת אמרה שהיא מתגעגעת לרקפות בירידה מיוקנעם עילית למושבה והשנייה אמרה שהיא מתגעגעת לעץ התות הגדול שהיה לנו בחצר עוד הוסיפה אחת שהיא מתגעגעת למקומות שנסענו אליהם לטייל בארץ, כך ישבו והוסיפו מקומות ופרחים ועצים שהם מתגעגעות אליהם כשאלתי ולמשפחה אתן לא מתגעגעות? הן ענו שהן מתגעגעות יותר לארץ מאשר למשפחה ואנחנו שמחנו שהצלחנו לחנך אותן לאהבת הארץ.

הזוית האישית

סבתא ניצה: מאחלת לכן, ליהנות מכל רגע ולהתגבר על קשים ולהסתכל עליהם במשקפיים ורודים. מאחלת לכן הרבה הצלחה ותמיד לשמוח ולהיות מאושרת.

מיכל אמון, מאיה עמוס ומיקה שגב: אנו רוצות לאחל לסבתא ניצה אושר בריאות נחת והנאה מהנכדים.

מילון

טרסות
מדרגות

ציטוטים

”אהבת הארץ קודמת למשפחה“