מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אהבה מהרפת בקיבוץ

סבתא אני ונועה במפגש
סבתא כילדה נוצריה בלונדון
הילדה הנוצריה שהתאבה בישראל והקימה בית

תיעוד סיפורה של סבתא אן בכר לבית וולקס

שם הנכדה: נופר כץ- בכר

השם של סבתא שלי הוא אן, שזה שם אנגלי עתיק. סבתי נקראת ע"ש סבתא של סבתא שלי, הכינוי של סבתא הוא: אני. בכר זה השם המשפחה סבתא ומשמעותו בן כבוד רבי. שם המשפחה הקודם של סבתא הוא וולקס.

תאריך הלידה של סבתא שלי הוא 193854 . כשיום הולדתה היה מגיע היא הייתה מטיילת עם המשפחה והם היו אוכלים מוס שוקולד. סבתא נולדה בלונדון שבאנגליה ביבשת אירופה ודברה אנגלית.

סבתא היא הבת הבכורה והיא הבוגרת, האחראית בבית. היא קיבלה יחס כמו אח שלה שקראו לו דיויד. סבתא גדלה בלונדון והבית היה קטן בן 5 חדרים והיו 4 נפשות בבית.

סבתא שלי הלכה לגן מונטיסורי ואם  היה הייתה "לא בסדר", היו מעמידים אותה בפינה. הגן ובית הספר היו של נזירות, לא תמיד היה לה טוב או מעניין. היו המון עליות וירידות. בספורט, היא הייתה ממש גרועה. בית הכנסת לא היה ברחוב של סבתא, לא היה מרפאה, אבל היה רופא וצרכנייה.

סבתא כילדה בלונדון

החפץ שהיא זכרה מהילדות בזמן מלחמת העולם השנייה הייתה בובה, שהיא אהבה והמאכל האהוב על סבתא היה פשטידת רועים.

השירים שסבתא זוכרת מהילדות היו שירים באנגלית. אמא של סבתא וסבתא שלי שרו את השירים. היום סבתא לא שרה את השירים, אבל היא זוכרת את המילים של השיר: "חתול חתול איפה היית? הייתי בלונדון לראות את המלכה".

סבתא שיחקה בילדותה בארגז החול בגינה ובארנב. והייתה רוצה לשחק בחוף הים בחול ובארנבים, היא גם אהבה לרקום ולסרוג. בילדותה היא הייתה נוצרייה ובגלל זה, לא הייתה לה בת מצווה.

מקום העבודה הראשון של סבתא שלי היה ברפת בחו"ל ואחר כך גם בארץ. היא בחרה במקצוע זה, כי פשוט התאהבה בפרות. היא עסקה במקצוע זה 44 שנים ומאוד נהנתה, רק שיצאה לפנסיה החליטה להחליף מקצוע.

סבתי עלתה לארץ בשנת 1961 כשהיא הייתה בת 23, בעקבות אהבתה לפרות שאותם התחילו לגדל בקיבוצים וכך היא הגיעה לקיבוץ מחניים. ברפת פגשה סבתא שלי את סבי הרפתן ולאחר שנה כשהיא בת 24 התחתנה בטקס שנעשה באנגליה, בחתונה רקדו הורה. מכיוון ולא הייתה יהודייה ולא גדלה בארץ, סבתא שלי לא שירתה בצבא.

לסבא וסבתא שלי יש 5 ילדים, 4 בנים ובת. יש להם 9 נכדים. תדירות המפגשים איתם משתנה, אבל הם משתדלים לעשות זאת פעם בחודש. במשפחתה של סבתא שלי נהגו לעשות ארוחות צהריים חגיגיות בימי ראשון. כיום היא חוגגת את החגים היהודים בצורה חילונית ומכבדת את המסורת היהודית. למשל בימי שישי בערב שרים שירים ומספרים את פרשת השבוע.

במהלך חייה סבתא התנדבה 20 שנה בתחנת מד"א בחצור הגלילית ובקצרין וגם בעמותה "יד להחלמה" וגם הייתה פעילה בדברים נוספים בקיבוץ.

האירועים המכוננים הזכורים לסבתי היו: גידול 5 הילדים, הפציעה של הבן הבכור והאפשרות להביא את אמא שלה לארץ. לפני כ- 10 שנים יצאה סבתא שלי לגמלאות ואז למדה מקצוע חדש והיא עובדת במשתלה, בקרוב היא תצא שוב לגמלאות.

הזוית האישית

נופר: היה לי כיף במפגשים לראות את סבתא, שהייתה איתי בבית הספר, כי לא בכל יום אני פוגשת אותה ובנוסף שמחתי לשתף את נועה שלא היה לה סבא וסבתא להביא מפגשים.

מילון

פשטידת רועים
סוג של מאכל עם בשר ותפוחי אדמה

ציטוטים

”שיר ילדות: "חתול חתול איפה היית? הייתי בלונדון לראות את המלכה". “