מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אהבה לארץ ישראל

הדס שניאור עם סבתא עליזה, 2018.
סבתא עליזה בצעירותה, בנימינה 1966.
סבתא חלוצה מפריחה את בקעת הירדן

הקשר הרב דורי של סבתא עליזה שניאור ונכדתה הדס.

כך זה התחיל… לפי מה שסבתא עליזה סיפרה, שיתפה ועדכנה…

ההורים של סבתא עליזה הם סבא רבא יצחק וסבתא רבתא שמחה שלי!

סבא רבא שלי, יצחק, הגיע כחייל בודד לארץ מהעיר קזבלנקה שבמרוקו, בשנת 1948. הוא התגייס לצבא הגנה לישראל, שירת בחטיבה 7 של גבעתי והשתתף במלחמת השחרור.

סבא רבא בתקופת שרותו הצבאי

סבתא רבתא שלי, שמחה, עלתה עם משפחתה מהעיר מקנס שבמרוקו בשנת 1948. הם התגוררו במחנה עולים בפרדס חנה. שם נפגשו סבא רבא יצחק וסבתא רבתא שמחה.

בסוף שנת 1949 סבא רבא שלי, יצחק, וסבתא רבא שלי, שמחה, התחתנו באוהל (כי באותה תקופה, עם קום המדינה העולים התגוררו באוהלים…). משם הם עברו לגור במושבה בנימינה. מהאהבה הזאת בין השניים נוצרה משפחה עם ארבעה ילדים.

ארבעת הילדים של סבא רבא וסבתא רבתא       

בת אחת, עליזה (סבתא שלי ששמה על שם הסבתא מצד האבא) ועוד שלושה בנים: משה, חנניה ומיכאל. עליזה, סבתא שלי נולדה בבנימינה בתאריך 13.11.1950 כבת בכורה.

סבתא שלי, עליזה בילדותה

הילדות של סבתא עליזה בבנימינה

כמה סבתא עליזה אהבה ואוהבת את בנימינה… הנה מספר זכרונות מהמושבה שסבתא עליזה גדלה בה עם משפחתה ועם אבא שלי, שי, עד גיל שנה וחצי ועם רן, אחיו, שהיה בן שלוש וחצי.

המושבה בנימינה נוסדה בשנת 1922 כאחת המושבות שמומנו על ידי הברון דה רוטשילד. בשכנותה מושבות נוספות כמו זיכרון יעקב, פרדס חנה, גבעת עדה ובת שלמה.

30 התושבים הראשונים מבני המושבות הוותיקות מיהודה והגליל, בוגרי "מקווה ישראל" ובוגרי לימודי חקלאות מקליפורניה שבארצות הברית, התיישבו בה. הם התגוררו ב"שוני" ובזרעוניה ועסקו בעיקר בחקלאות.

בשנת 1929 התווספה שכונה חדשה, שכונת יעקב, בהמשך השנים התווספו עוד שכונות: שכונת גבעת הפועל, נחלת ז'בוטינסקי ונווה עובד שבה גדלה סבתא עליזה. "בגן הילדים שלי הייתה לי גננת בשם לאה שמאוד אהבתי, משם לבית הספר היסודי בניהולו של מר א. דרך שכשמו כן הוא לימד אותנו דרך ארץ והרביץ בנו ערכים אנושיים".

"באותה תקופה לא היו לנו לא צעצועים, לא משחקים כמו היום…שיחקנו קלאס, מחניים, כדורגל, גולות, חמש אבנים, רכבנו על אופניים, קפצנו על חבל, סובבנו פורפרה (סביבון עם חוט). זכרוים לי הטיולים  בהרי הכרמל הסמוכים לבנימינה. הלכנו בקבוצות, טיפסנו על סלעים מצוידים בכריכים ופירות וחזרנו עם זרי פרחים של כלניות, רקפות, נרקיסים, נוריות…כן ..כן .. הם לא הוכרזו אז כפרחים מוגנים, משם פלשנו למבצר "שוני" שבעברו היה בסיס הדרכה של האצ"ל. היום שיחזרו את המקום והפכו אותו למקום להופעות מוזיקה".

"בית הספר היסודי ממלכתי היה במרחק של כשני ק"מ, שאותם צעדנו ברגל בקבוצות. אירוע שזכור לי ומתרגשת ממנו כל פעם מחדש הוא טקס הבאת הביכורים לקראת חג השבועות. בבית הספר היסודי בבנימינה. לכל כיתה הייתה תלבושת עם הצגה בהבאת הביכורים, כגון חצאיות מנייר קרפ, שמלות לבנות, סוגי טנא מגוונים ומלאים מטוב הארץ. הוי כמה אני מתגעגעת לזה!

מלבד מבצר ה"שוני" המפורסם, ישנה את תחנת הרכבת שבזמנו הנסיעה לירושלים ארכה כארבע שעות! עם תדירות של פעמיים ביום. היום תחנת הרכבת משרתת את כל בנימינה והסביבה והפכה לשם דבר.

כמו כן, במחצבת "אבן וסיד" שליד מבצר שוני והסמוכה לנחת התנינים נהגנו ללכת בראש השנה ל"תשליך".

זוכרת את "יקבי בנימינה", שבמקורו היה מפעל לייצור בשמים בשם "יסמין" ובשנת 1952 נקרא היקב "יקבי אליעז" לזכר בנו של זלצר, בעל היקב, שנפל במלחמת השחרור, היום היקב נקרא "יקבי בנימינה".

הסיפור המלא של סבתא עליזה

הזוית האישית

הדס שניאור מביאה את תיעוד סיפורה של סבתא עליזה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.

מילון

חלוצה
מהמילה חלוץ שפירושה להיות ראשונה להשתתף בבניה של מקום, להיות סולל דרך לבאים אחרי

ציטוטים

”"סבתא חלוצה מפריחה את בקעת הירדן". עוזבת את בנימינה לבנות ישוב חדש בבקעת הירדן“