מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אהבה ותקווה בין המלחמות

אני ועמית במהלך כתיבת הסיפור שלי.
אני ובעלי הראשון דב בחתונה
סיפור אהבה מרגש שנקטע בשיאו והחיים החדשים שאחרי

נולדתי בשנת 1949 בחיפה. בגיל שנה עברו הורי שהיו עולים חדשים, לכפר שמואל במועצה אזורית גזר. הורי היו ממייסדי המושב. היינו מעט ילדים בישוב ספר, שהתמודד עם קשיים רבים: כלכליים ביטחוניים  והסתגלותיים. אבל מעולם לא התלוננו.

ילדותי זכורה לי למרות הקשיים, כמלאת הרפתקאות ונעימה מאד. בגיל שתיים עשרה עברנו לראשון לציון. שם למדתי בבי"ס יסודי "בארי" ואח"כ בבית הספר התיכון "הגימנסיה הראלית". לאחר סיום התיכון קבלתי דחיית שרות  והתחלתי לימודי בסמינר  למורות ע"ש לוינסקי בת"א. עם סיום הלימודים התגייסתי לצבא כמורה חיילת .

הכרתי את בן זוגי ובעלי הראשון דב במסיבת שישי כשאני בכתה יוד והוא בכתה י"ב בתיכון ערב בראשון לציון. היה בחור נעים הליכות בעל חוש הומור ציני, שחקן כדורגל, בחור מסוגר וכותב שירים.

הנה אחד מן השירים שכתב לי:

%d7%a9%d7%99%d7%a8

בשנת 5.8.65 עם סיום התיכון התגייס לחיל  השריון. בזמן שירותו הצבאי הקשר היה בעקר באמצעות מכתבים. התראינו לעיתים רחוקות והיה קשה.

במאי 1967, פרצה מלחמת ששת הימים, אחרי כחודש של כוננות שבה לא  התראינו ורק התכתבנו כולל שירים שדב כתב לי. במלחמה שרת כטנק קשר. בסיום המלחמה הסתבר שהטנק שלו לא חזר לבסיס. חיכיתי ודאגתי מאד .לא ידענו מה קרה. אחרי עשרה ימים מצא צוות טכני את הטנק וארבעת אנשי הצוות  העייפים הרעבים והמודאגים. הוא חזר בשבת בצהרי היום והפגישה היתה נרגשת מאד .כמעט ולא דברנו. הוא היה מהורהר עצוב רזה וחיוור. חזר לבסיס ביום ראשון ולקח הרבה זמן עד שהתאושש ושמעתי מפיו את הסיפור.

ביוני 1967 סיימתי את התיכון והתחלתי ללמוד בסמינר למורות. הקשר בנינו  התחזק. באוגוסט 1968 דב השתחרר מהצבא והחל לעבוד ולהשלים בגרות. ב1969 סיימתי למודי והתגייסתי לצבא כמורה חיילת ודב התחיל לעבוד בקריה למחקר גרעיני בדימונה וגר בבאר שבע. גם אני התגוררתי בבסיס בבאר שבע  והקשר התהדק והתחלנו לחשוב על חיים משותפים. בשבת אחת בבוקר על מרפסת המטבח בדירת הורי בראשון לציון בקש דב את ידי בלי טקסיות בצניעות והשקט האופייניים לו. התרגשתי מאד והתחלנו לדבר על ההמשך. צעד ראשון להודיע להורים שלי ושלו. ההורים שמחו מאד וההכנות לחתונה החלו. בעקר  על פי בקשות ההורים. כנהוג קנו לי הורי החתן מתנה: פמוטי כסף בעבודת יד , שבחרתי. שבת לפני החתונה  נערכה בבית דב מסיבת שבת חתן למשפחות שלנו. מספר המשתתפים היה קטן מכיוון שהורי דב היו ניצולי שואה ומרבית המשפחה  נספתה בשואה. גם משפחתי אינה גדולה.

בתאריך 1.4.1970 נערכה החתונה באולמי "פאר" בתל אביב, בהשתתפות המשפחות וחברי ילדות, חברים מהצבא ומהעבודה. האולם היה מקושט בפרחים רבים שאבי דאג לקנות לבקשתי. היה יום גשום ונאמר לנו שזה סימן לברכה. כל המוזמנים הגיעו .מבחינתי ההכנות היו די מיגעות. בחרתי שמלה  בעזרת אמי .ביום החתונה הלכתי למספרה אולם פרקתי את התסרוקת כשהגעתי הביתה ועשיתי קוקו אליו הייתי רגילה.

ישנו בלילה בבית מלון בתל אביב. למחרת טסנו לאילת לירח דבש במלון "נפטון" .בילינו בטיולים בסביבה ובים. חזרנו לבית הורי כי דב הלך למילואים. זו היתה תקופת מלחמת ההתשה. אחרי חודש עברנו לגור בבאר שבע. תחילה בדירה שכורה ואחר כך בדירה קטנה משלנו .אני עבדתי כמורה למבוגרים באולפן ולמדתי ספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון. דב עבד בקריה למחקר גרעיני בדימונה ולמד גיאולוגיה.

בתאריך 30.9.1971 נולדה בתנו הבכורה מירב. השמחה היתה  גדולה לכולנו.

ביום כיפור 6.10.1973 פרצה מלחמת יום כיפור ודב גויס. הפרידה היתה קשה ובעצם סופית. דב נהרג ביום השני למלחמה, אולם ההודעה הסופית לכך הגיעה רק תשעה חודשים אחר כך. זו היתה תקופה קשה מאד לי ולמשפחתי. מירב גדלה והפכה לילדה עצמאית בוגרת ומלאת בטחון. לאחר שנתיים, בשנת 1975 עברתי לגור ברחובות וללמוד באוניברסיטת בר אילן. לקחתי חופשה מהוראה ועבדתי כמזכירה במעבדה למחלות עופות בבית דגן. שם הכרתי את בעלי לעתיד אמנון שהיה רופא צעיר וחדש.

את עבודתי במעבדה עזבתי אחרי כחצי שנה. קשרי עם אמנון חודשו כאשר התקשר אלי לאחר כ- 4 שנים. היה מפתיע ומרגש. ספר לי שנפרד מאשתו ועזב את הבית. היתה לו באותו זמן ילדה בת כ-6. הקשרים בנינו התחזקו ונסינו לאחות קרעים. הוא בעקבות הגרושים ואני אחרי כ7 שנים של בדידות וניסיונות לשקם את חיי תוך מאמצים לתת לביתי בית חם אוהב ותומך. החיזורים היו נמרצים עם כי עם הרבה הפרעות וקשיים בגלל מצבו הרגיש: פרידה והתאקלמות במצב חדש עם רצון עז לשמור על קשר עם בתו.

הרבינו לטייל בארץ ובחו"ל כי שנינו אוהבים מאד לטייל ובמקביל ניסינו לאחד את המשפחות. בילינו הרבה עם הבנות מירב ואשרת שלו. משפחתי עזרה רבות לקלוט את אשרת וכן מירב. לאחר  3שנים לא קלות אבל עם הרבה אהבה וסבלנות מסדנו את הקשר ועברנו לגור יחד.

%d7%97%d7%aa%d7%95%d7%a0%d7%94-2

אני סיימתי לימודי בג"ג עבדתי כמורה ברחובות, בבי"ס כנות ואחר כך ביבנה כמנהלת תכנית רווחה ושיקום חינוכי. אמנון עבד כוטרינר עופות במשקי הארץ. בשנת 1984 נולד בנינו המשותף ערן. בשנת 1988 עברנו לגור זמנית בכפר בילו ב' בבית חברים שנסעו לחו"ל. שם הפכנו לחקלאים בנוסף לעבודותינו. אלו היו שנתיים של חיים אינטנסיביים מעניינים ומהנים.

מירב, שהיתה כבר בת שבע עשרה המשיכה לימודיה ברחובות ערן התאקלם במשק ואהב מאד את החיים הכפריים, אשרת בקרה ובלתה אתנו בסופי שבוע וחופשים. לאחר כשנה הכירה מירב את בעלה לעתיד שהיה חייל ובן השכנים.

בשנת 1990, עברנו ליבנה. מירב היתה חיילת–מדריכת חיילים בחיל תותחנים. ערן החל לימודיו בכתה א' ואשרת עברה לגור אתנו ולמדה בכתה יא'. הפכנו למשפחה מלוכדת המתמודדת עם החיים המשותפים ודאגה לרווחת כל אחד מהילדים. חיים מאתגרים.

השנים חלפו הילדים סיימו לימודיהם באוניברסיטה. הקימו משפחות. מירב עברה לגור בכפר בילו ב', שם בנו ביתם ונולדו שלושת ילדיהם. כיום יש לנו כבר 6 נכדים נהדרים כשהבכורה עומדת בפני גיוס. החיים זורמים ואנו כבר פנסיונרים פעילים. מטיילים עוסקים בתחביבים ומבלים עם הנכדים והילדים.

הזוית האישית

עמית: למדתי שלסבא דב היה מזל בפעם הראשונה ושמזלו לא שיחק בפעם השנייה.

אירית: למדתי שעמית מתעניין בסיפור חיי המורכב.

מילון

גרמופון
פטפון ,נגן תקליטים

ציטוטים

” גורל- במלחמה ה-1 נתקע בטנק וניצל. במלחמה ה-2 הטנק נשאר בשטח אויב ונהרג.“