מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אהבה וגורל

כאשר סבי וסבתי התחתנו ב"מוסד האהבה"
סבא, סבתא ואני כאשר היינו ב"בית התפוצות"
הפגישה בין סבא וסבתא במוסד "אהבה"

סבתי מרים פלג נולדה בארץ ישראל בתאריך 15.12.1947, לפני קום המדינה. בזמן הולדתה ארץ ישראל הייתה כבושה ונשלטה על ידי ממשלת המנדט הבריטית. מסיבה זו בתעודת הלידה שלה רשום שהיא נולדה בפלשתינה-ארץ ישראל (ולא מדינת ישראל). שם משפחתה לפני שנישאה היה קלדרון. השם מרים ניתן לה על שם דודתו של אביה, סבא רבא שלמה קלדרון, שנרצחה על ידי הגרמנים הנאצים במחנה "ברגן-בלזן". סבא רבא שלמה קלדרון ז"ל נולד בשנת 1916 באיזמיר שבטורקיה ובילדותו עברה המשפחה ליוגוסלביה. שם גדל ואף שירת בצבא היוגוסלבי. הוא היה צאצא של יהודים ממגורשי ספרד. מקור שם משפחתו "קלדרון" הוא עיירה בספרד בשם זה, שאבות אבותיו גרו בה.

סבא רבא שלמה היה ניצול שואה. בתום מלחמת העולם השנייה הוא שוחרר ממחנה הריכוז הנאצי "ברגן –בלזן", לשם נלקח עם משפחתו על ידי הגרמנים. אחרי השחרור הוא הגיע לאיטליה, שם פגש את סבתא רבתא פרידה סולומונוביץ' ז"ל, אמה של סבתי מרים. סבתא רבתא פרידה נולדה ברומניה ב-1923. במלחמת העולם השנייה היא ברחה לאיטליה עם קבוצה של תנועת "השומר הצעיר". שניהם עלו ארצה מאיטליה כמעפילים, נתפסו על ידי הבריטים וגורשו לקפריסין. הם נישאו זה לזה בקפריסין, ועלו לארץ בינואר 1947, באישור השלטון הבריטי. הם התגוררו בקיבוץ גת ובסוף אותה שנה נולדה ביתם הבכורה – סבתי מרים, בבית החולים בעיר רחובות.

ב-ה' באייר תש"ח, 14.5.1948 הכריז דוד בן גוריון על הקמתה של מדינת העם היהודי בארץ ישראל, היא מדינת ישראל. כשהייתה סבתי מרים בת שנתיים וחצי עברה המשפחה להתגורר במושב בצת בצפון הארץ, ליד גבול לבנון. הוריה עסקו בחקלאות וחיו בדוחק. היו אלה שנותיה הראשונות של מדינת ישראל. התקופה הייתה ידועה בשם "תקופת הצנע". המדינה הייתה ענייה והיה מחסור במצרכי יסוד. לכל משפחה הוקצבו בתלושים: קמח, שמן, סוכר, ביצים ועוד, בהתאם למספר הנפשות במשפחה. כשסבתי מרים הייתה בת שבע עברה המשפחה לגור בנהריה. אביה, שלמה, עבד במע"צ (מחלקת עבודות ציבוריות) בסלילת כבישים בצפון הארץ ואחר כך עבר לעבוד כנגר במפעל "מולר טקסטיל" בנהריה. אמה, פרידה, הייתה עקרת בית. היא בישלה, ניקתה, תפרה בגדים לכל בני המשפחה וגם תיקנה אותם בשעת הצורך. המשפחה חיה בצמצום, הסתפקה במועט ושמחה בחלקה. בגדים חדשים נקנו לעתים רחוקות. לא הייתה טלוויזיה, לא מחשב ולא טלפון. גם מקרר חשמלי לא היה. המקררים שמרו על הקור באמצעות גושי קרח. לא היה כסף לקנות משחקים. הילדים שיחקו משחקי חברה בחוץ: משחקי כדור למיניהם, מחבואים, תופסת, קלאס, 7 אבנים, 5 אבנים, חמור חדש, סוס ארוך ועוד ועוד. לילדים שלהוריהם היו יותר אמצעים קנו משחקי קופסה, כגון: ריכוז, מונופול, סבלנות, מישוט בארץ, שח-מט, דמקה ומשחקי קלפים כגון: צמחי ארץ ישראל, שמות סופרים, שמות בעלי כנף ועוד. הילדים היו מאושרים ולא חשו מחסור.

הפגישה בין סבא וסבתא

סבתי מרים וסבי דב נפגשו לראשונה במוסד "אהבה" בקריית ביאליק כשהיא הייתה בת 16 והוא בן 18. היא למדה שם בבית ספר למטפלות והוא עבד שם כמדריך, עד גיוסו לצה"ל בנובמבר 1964. לפני כן סבא דב היה חניך במוסד "אהבה" מגיל 6 עד גיל 17. הוא גדל במוסד כי אמו מלכה דוידוביץ' ז"ל הייתה חולה ונכה עקב רדיפות הנאצים. היא אושפזה לתקופות ארוכות בבית חולים והתקשתה בגידולו. היא שרדה את מחנה ההשמדה "אושוויץ" וב-1945 הגיעה למחנה עקורים בפירנצה שבאיטליה, שנוהל על ידי הבריטים. שם נולד סבא דב בתאריך 28.3.1946. סבא דב ואמו מלכה עלו לישראל בחודש מאי 1948, סבא היה בן שנתיים. אחרי כשנה של היכרות החלו סבא וסבתא לצאת כזוג. ה"רומן" נמשך כשנה ואז נפרדו דרכיהם. כעבור שנה נוספת, בשנת 1967, אחרי מלחמת ששת הימים,  סבא דב גויס למילואים לתקופה של 60 יום. הוא שירת במחנה "רפידים" שבסיני. מאז שיפרדו לא היה קשר ביניהם.

חידוש הקשר בין סבא וסבתא

באותה תקופה סבתא מרים הייתה חיילת בשירות סדיר. היא רצתה לחדש את הקשר עם סבא דב. לא היו להם טלפונים ולכן החליטה סבתא לכתוב לו מכתב. היא שלחה אותו לביתו שבחיפה, כי היא לא ידעה שהוא במילואים. המכתב הגיע למלכה אמו של סבא. היא ראתה שהוא נשלח על ידי מרים קלדרון ומאוד שמחה על חידוש הקשר ביניהם. היא לא רצתה שמרים תחשוב שדב לא רוצה להתייחס אליה, לכן לקחה את המכתב ונסעה אתו אל מרים ששירתה והתגוררה כחיילת בחיפה. סבתא רבתא מלכה מסרה לסבתא מרים את המכתב וסיפרה לה שדב במילואים, הוא אינו יודע על קיומו של המכתב, והיא תמסור לו אותו כשיגיע הביתה לחופשה, בעוד שלושה שבועות.

כשסבא דב חזר ממילואים חודש הקשר ביניהם ומאז דרכיהם לא נפרדו. הם נישאו בתאריך 27.8.1968 במוסד "אהבה", המקום בו נפגשו לראשונה. הם נשואים ואוהבים למעלה מ-50 שנה.

לסיום:

האהבה בין סבא רבא שלמה וסבתא רבתא פרידה הולידה את סבתי מרים ואת אחותה נצחונה. האהבה בין סבתי מרים וסבי דב הולידה את אייל, שהוא אבי ואת אחותו קרן. האהבה בין אבי אייל ואימי שרית הולידה את שלוש אחיותיי: נעם, זיו, עדי ואותי – הילה. ללא האהבה והגורל שהפגיש בין הזוגות לא הייתי נמצאת כאן היום ומספרת את הסיפור הזה – סיפור הקשר הרב דורי.

הזוית האישית

המתעדת הילה: היה לי כיף מעניין מסקרן ומיוחד. אני מאחלת לסבא וסבתא שלי שיהיו בריאים, שמחים, מצחיקים והכי חשוב שימשיכו להיות הכי אוהבים בעולם.

המספרים סבא וסבתא: היה כיף,מעניין ומאוד נהנינו. מאחלים להילה שתמשיך להיות תלמידה טובה וספורטאית טובה ושתצליח בכל דבר שתעשה.

מילון

בלורה
גולה

"מרשרשים"
כסף

"אסקימו"
קרטיב

ציטוטים

”אדם ניכר בכוסו, בכיסו ובכעסו“

”אין דבר העומד בפני הרצון! (עכשיו תחברו את האותיות הראשונות מלמעלה למטה)“