מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אדמה חדשה

סבי ואני בבת המצווה שלי
במסגרת פעילות התכנית
ישראל שלי

סיפורינו בתכנית הקשר הרב דורי עוסק בסיפורו של סבי מצד אמי, ששמו יעקוב הרוש.

ילדות בפס שבמרוקו

סבי יעקב נולד בתאריך 14 במאי 1935 בעיר פאס שבמרוקו. הוא נולד למשפחה מבוססת שלה היה מוסך חלקי חילוף לרכב, שם עבד ועזר לאביו. סבי למד בבית הספר "אליאנס" (יסודי עד התיכון). המקצועות האהובים עליו היו מכונאות וחשבון. בנוסף למדו גאוגרפיה, היסטוריה, חינוך גופני וכו'. דרכי החינוך של המורים בבית הספר היו בעיקרן אלימות. המורים נהגו להכות את התלמידים עם סרגל. סבי לא יכול היה לשאת זאת והיה בורח מבית הספר.

במהלך עבודתו במוסך ביחד עם אביו הכיר את רעייתו הראשונה, סימה, ובשנת 1958 נישא לה והביא עימה את שני ילדיו הראשונים לעולם.

העלייה לארץ

אמו של סבי רצתה לעלות לארץ ישראל מטעמי ציונות, למרות שסבי ואביו התנגדו לרעיון – הם אהבו מאוד את מרוקו וחיו שם חיים טובים מאוד. לאחר שכנועים רבים מצידה של האם, בשנת 1962, עלו סבי בן ה-27, ילדיו ומשפחתו המורחבת לארץ והתיישבו בקריית שמונה. בקריית שמונה אמו הייתה עקרת בית וטיפלה בבני הבית, אביו עבד בחקלאות וסבי עבד במפעל לטקסטיל ולאחר זמן מה החל לעבוד בחברת האניות "צים" כאחראי חדר אוכל.

באותה התקופה רוב העולים החדשים חיו במעברות בעוני. בביתם היו שני חדרים קטנים והמשפחה חיה בצפיפות. משפחתו של סבי הייתה מאז ומתמיד משפחה מסורתית ומאמינה, חוגגת את כל החגים והמועדים ומקפידה על מצוות התורה. למרות שבבית דיברו בעיקר צרפתית ומרוקאית, לסבי היה חשוב מאוד ללמוד ולדבר עברית על מנת להתאקלם טוב יותר בארץ, ולכן הלך ללמוד עברית באולפן. סבי אהב לטייל עם משפחתו ברחבי הארץ ולשחק בכדורגל עם ילדיו.

כעבור שנתיים בארץ, בשנת 1964, אמו חלתה במחלת כבד קשה ולאחר שסבלה כמה חודשים נפטרה. בשנת 1988 אביו של סבי נפטר בשיבה טובה.

מלחמת ששת הימים

במהלך מלחמת ששת הימים גייסו את סבי למילואים, כאשר היה בן 32. הדרך בה אספו אותם מהבית בקריית שמונה אל סיני, החיילים שנהרגו, המשפחות שדאגו והמחסור במזון ושתייה – אלו זיכרונות שסבי זוכר במיוחד מהמלחמה. לסבי היו הרבה חברים ואנשים קרובים שהשתתפו במלחמה, אחד מהם היה חברו הטוב ביותר שבמהלך המלחמה נהרג מכדור בראש. סבי כיום חושב שהמלחמה הייתה חשובה למדינה, כי בזכותה המדינה התרחבה וסיפחה עוד שטחים. אני חושבת שסבי היה אמיץ מאוד במהלך המלחמה, בגלל שלא היה בו פחד, למרות הידיעה שהוא מסכן את חייו למען המדינה והאזרחים.

נישואין שניים

לאחר כמה שנות נישואין סבי התגרש מאשתו הראשונה, ובינואר 1973 נישא לסבתי הנוכחית, ג'נט. בתאריך 6 באוקטובר 1973, סבי השתתף גם במלחמת יום הכיפורים, ובהפסקת האש, נולדה לו בתו הבכורה – ליז, אמי.

כיום סבי בן 86, בגמלאות וגר בירושלים. הוא נוהג להגיד לי לחיות את הרגע – לא לחשוב מה יהיה, איך יהיה, פשוט לחשוב על דברים חיוביים ולחיות את החיים כמו שהם.

הזוית האישית

רומי: היה לי מעניין מאוד לעשות לתעד את הסיפור עם סבא – הייתי צמאה למידע ורציתי לחוות את ההרגשות של סבי מאותן תקופות. הייתי רוצה לאחל לסבי ליהנות מהמשפחה, חיים טובים ורק בריאות.

מילון

"עמילי כאס דתיי"
תכיני לי כוס תה (מרוקאית)

פאס
פֶאסְ (בערבית: فاس) היא העיר השנייה בגודלה במרוקו, אחרי קזבלנקה. בפאס חיים כ-2 מיליון תושבים. מיקומה הגאוגרפי של פאס הוא במרכז מרוקו, מה שהולם את שליטתה בעמדות הכוח במדינה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”לחיות את הרגע“