מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אדוני המנהל אבא שלי

סבי ואבי, בני העדה הבוכרית

חיי סבי

סבי  נולד בשנת 1927 בעיר סמרקנד שבאוזבקיסטאן. משפחתו של אבי הייתה משפחה ענייה ואביו נפטר כשסבי היה ילד, והשאיר משפחה בת חמש נפשות, האם וארבעה ילדים. אמו של סבי, סבתא רבתא שלי, פירנסה אותם לבד, ולכן שלחה את סבי, בנה, ללמוד בפנימייה.

תנאי הפנימייה היו קשים. רב הזמן לא היה אור ולכן בבגרותו היה סבי רגיש לאור. סבא שלי סיים רק שבע כיתות כי אז פרצה מלחמת העולם השנייה ואחיו גויסו לצבא, לכן נאלץ סבי לסייע לאמו בפרנסת המשפחה.

בגיל 27, פגש סבא את סבתא שלי והם התחתנו בחמישה עשר לנובמבר 1955.

כשנה לאחר מכן, נולד בנם הבכור שהוא אבא שלי. סבתא שלי עבדה במפעל תפירה לעיוורים כעוזרת, כגננת וגם כתופרת.

אבי  למד עד כיתה ח בב"ס והיה תלמיד מצטיין. לאחר כיתה ח' נסע לדודו, אשר חי במושב גאלארל. דודו היה וטרינר ראשי במחוז ואבי למד ממנו את המקצוע. גם אבי אהב חיות כמו דודי. לאחר מכן חזר לבית הוריו וסיים את לימודיו. אבי, כמו סבי, היה תלמיד מצטיין וכשגדל התמנה להיות מנהל בית ספר.

אבא של אירנה, מנהל בי"ס

גם אני בילדותי, למדתי בבית הספר שאבי ניהל. בזמן בו למדתי בביה"ס, כאשר הפעמון היה מצלצל ליציאה להפסקה, הייתי יוצאת והולכת למשרד של אבי ואומרת: "אבא אני אוהבת אותך".  ואז אבי נהג לומר לי: "שקט אסור שידעו שאנחנו יהודים".  לאחר מספר רגעים, השבתי לו, אני גאה להיות יהודייה ואף אם יידעו, מה כבר יכול להיות?

מנהג המאפיין את העדה הבוכרית

מנהג ידוע בעדה הבוכרית בחג הפסח, מנהג שנהגנו לפיו:

לערוך את השולחן על הרצפה, כמו מן זולה, לכסות במפה מעוטרת ואף לזרוק כריות צבעוניות כך שכל בן משפחה או אורח יישב ויסב את גופו לשתיית היין (4 כוסות יין). כל אחד מבני המשפחה לבוש בבגד בוכרי ששמו "ג'ומה" ויחדיו עורכים משתה כמו בבית מלכים. כמו כן מכינים מראש שאלונים לכל הילדים ומפעילים אותם, בצורה מאתגרת, שכן מהלך זה מאחד את כל בני המשפחה.

אירנה מציגה את אלבום התמונות המשפחתי במפגש

הזוית האישית

אירנה: מאד התרגשתי כשניתנה לי ההזדמנות במסגרת הקשר הרב דורי להציג ולספר על אלבום התמונות המשפחתי שלי

מילון

ג'ומה
בגד בוכרי, שנהגו ללבוש אותו בפסח.

ציטוטים

”אני גאה להיות יהודייה ואף אם יידעו, מה כבר יכול להיות?“