מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אגדה לבית מאיר !

אגדה לבית מאיר !
תמונות ילדות של דליה
סיפור העלייה לארץ ישראל
אגדה לבית מאיר!
 
 שמי דליה דרעי לבית מאיר נולדתי בעירק בעיר בגדד ב-23.11.1946 לאימא נוגה ולאבא יוסף לאחר 5 ילדים בגיל שנה וחצי ברחנו לפרס כי התחילו להציק ליהודים " פרהוד " הפרהוד זה כמו השואה בארצות אירופה .
"בתקופת המלחמה בעיראק, הפרהוד שמן של פרעות שנערכו באוכלוסייה היהודית בבגדאד, עיר הבירה של עיראק, בחג השבועות תש"א, 1-2 ביוני 1941. במסגרת הפרעות נרצחו 179 יהודים, 2,118 נפצעו, 242 ילדים היו ליתומים ורכוש רב נבזז. מספר בני האדם שרכושם נבזז הגיע לכ- 50,000 בני אדם[ הנרצחים נקברו בקבר אחים בבגדאד."
באנו לפרס כי אבי יליד פרס בצעירותו ברח מהמשטר הפרסי כי רצו לגייס אותו לצבא וכך הוא יגיע לעירק והכיר את אמי ונישאו . בגיל שלוש, הורי וכל המשפחה עלינו לארץ ישראל בשנת 1949 שהגענו לישראל באה משאית שמעמיסה פרות והעלו אותנו עליה והסיעו אותנו לשערייה ושמו אותנו באוהל היה חורף והאוהל עף ונשארנו יושבים בחוץ והגשם ניתח עלינו היה קר מאוד ולא היה לנו מעילים ובגדים ואז אחרי תקופה של כמה חודשים שוב העבירו אותנו  למושב פטיש שנמצא בדרום הארץ וזרקו אותנו שם בלי שנבין איפה אנחנו נמצאים .
 
 לא הכרנו את ארץ ישראל ולא ידענו את חבלי הארץ, היה לנו מאוד קשה אבל נתנו לנו דירת שני חדרים ומיטות סוכנות. זה מה שהיה לנו בתוך הבית רק מיטות וכמה מדפים להניח עליהם את מעט הבגדים שהיה לנו כשברחנו לא לקחנו איתנו כלום !! היה נהוג אצלנו כל יום שישי בערב להסב לשולחן לארוחת ערב משותפת כל המשפחה .. בקושי היה לנו מה לאכול בארץ נולדו לנו עוד ארבעה אחים בסה"כ היינו 11 נפשות ולאחר מכן הצטרפו סבא וסבתא מצד אבי .
 
 
 
 
 
 
באחד הימים אמי היתה בהריון וכשקרעה ללדת ראיתי את הלידה ( היא ילדה בבית ) והביאו מילדת שתיילד אותה  , הייתי מאוד קטנה ואת החוויה הזאת לא אשכח לעולם ! זה היה דבר מדהים ! בגיל 6 באנו למרכז הארץ לעיר רמלה וברמלה למדתי וגדלתי , הייתי ברמלה במעברה .. גרנו בצריף העשוי מעץ בקיץ היה מאוד מאוד חם ובחורף דלף עלינו הגשם !
 
היינו מאוד עניים , אבי אומנם עבד אבל היה מאוד קשה . באותה תקופה היו מחלקים מהסוכנות תלושי אוכל , אז אכלנו רק מה שהיה מהתלושים . למשל : אבקת חלב , אבקת ביצים , קוביות סוכר , עוף ודגים הכי פשוטים ( לא זכור מה שמם ) במעברה הייתה מדריכה שקראו לה רבקה והיא אספה את כל הבנות ולימדה אותי לתפור לרקום ולעשות עבודות יצירה . אני זוכרת שלא היה מים ולכן לא התקלחנו כל יום , בקיצור היה מאוד קשה, במעברה היו רק ספרדים . אבא מאוד כעס על זה שרק יוצאי ארצות ערב כמו : עירקים ,מרוקאים, טוניסאים, קורדים וכל יוצאי ארצות ערב לקחו אותם למעברות וזה קומם מאוד את הספרדים . בתקופה הזו לא היה לנו משחקים , יצרנו משחקים למשל מגרביים עשינו כדורים ומכל מיני שאריות בדים עשינו בובות והוספנו לזה עצים וציירנו פרצופים והנה יש לנו בובות .
 
כשמלאו לי שבע שנים, עברנו לעיר לבית ערבי של שני חדרים ומטבח עם חצר קטנה שהורי עשו ממנה גינה לתפארת במלחמת קדש אבא נפצע ברגליו מירי של פדיון שהיום הם נקראים "מחבלים "
 
גם בעיר היה לנו מאוד קשה, בגלל שרק אבי עבד !! ולכן אחיותיי הגדולות יותר אחרי הלימודים הלכו לעבוד במושבים שהיו מסביב לרמלה ועזרו להורי בפרנסה לאחר כמה שנים שגרנו ברמלה עברנו לפתח תקווה ושם כבר היה יותר טוב אחיותיי התחתנו ואנו היותר קטנים גדלנו את בעלי הכרתי ברמלה יצאתי אייתו תקופה קצרה ולאחר מכן התחתנו .התחתנו במועדון . נולדו לנו ארבעה ילדים , שלושה בנים ובת אחת.
 
משה גדל בלוד ואני גדלתי ברמלה והכרנו במועדון לריקודים התחתנו בשנת 1964 , אני זוכרת את כל החתונה הייתה חתונה צנועה מאוד . ( תקליטים ) אז לא הביאו צ'קים הביאו רק כלי בית וסרוויסים .
כיום אני פנסיונרית עסקתי בהתנדבות בבתי ספר וגנים ב"מכבים" רעות בתור סייעת . אני אוהבת לקרוא, אני אוהבת מאוד לבשל וגם לאפות , לסרוג ,למלא תשבצים וכרגע אני מטפלת בנכדים שלי.

מילון

פרהוד
מלחמה בעיראק, הפרהוד שמן של פרעות שנערכו באוכלוסייה היהודית בבגדאד, עיר הבירה של עיראק, בחג השבועות תש"א, 1-2 ביוני 1941. במסגרת הפרעות נרצחו 179 יהודים, 2,118 נפצעו, 242 ילדים היו ליתומים ורכוש רב נבזז. מספר בני האדם שרכושם נבזז הגיע לכ- 50,000 בני אדם[ הנרצחים נקברו בקבר אחים בבגדאד.

ציטוטים

”במעברה לא היו אשכנזים“