מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אברהם ברוך ז"ל לוחם תש"ח – הגשמת החלום הציוני לכינונה של מדינת ישראל

אני עם שתי בנותי דליה ונורית
משפחתי
העלייה מלבנון, כלא עתלית, מפקד יחידה בגבעתי, ממייסדי קיבוץ יראון

אברהם ברוך נולד בלבנון בשנת 1927, בשנים בהן הייתה לבנון תחת שליטתה של צרפת. בן למשפחה יהודית, מבוססת ואמידה בבירות. אמו בת למשפחה שורשית בירושלים, דור שביעי בשכונת מקור ברוך, שנקראת על שם רב השכונה שהיה סבו.

ילדות בלבנון

"הייתה לי ילדות שמחה ומאושרת, חיינו ברווחה ובשלווה, היחסים עם השכנים הנוצריים היו מצוינים. אני זוכר  את החופשות הנפלאות בהן נהגנו לנפוש בהרים וליהנות מיופייה של לבנון."

כיצד החופש שתכננת בירושלים הפך לסיפור עלייתך ארצה?

באחת מחופשות הקיץ, בהיותי כבן 16 אימא שלי הציעה לי לבקר את משפחתה שבירושלים. לאחר שנעניתי בחיוב אימא החלה בהכנות לקראת נסיעתי, שכללו בין השאר הוצאת דרכון על ידי נציגים מהתנועה היהודית שידאגו להביא אותי בבטחה לירושלים, כך היה, ביום היציאה, הגעתי לנקודת המפגש ונוכחתי לדעת שלמסע לארץ יוצאים 12 ילדים נוספים, חלקם מעיראק וחלקם מלבנון ומסוריה.

בהגיענו לגבולה הצפוני של הארץ פגשנו באנשי הפלמ"ח שהעבירו אותנו לכפר גלעדי. לאחר שהות בת יום אחד בכפר גלעדי נלקחנו לטבריה ומשם היינו אמורים להגיע לחיפה. בדרך, באזור סג'רה נעצרנו על ידי שוטרים, האחד בריטי והשני ערבי ונלקחנו לבית סוהר בנצרת".

איך הייתה השהות בכלא?

"הינו בכלא כחצי שנה, במהלכה ספגנו מכות קשות מהאסירים הערביים בגלל שסירבנו לשרת אותם. אחד הילדים בקבוצה שדיבר אנגלית רהוטה ובהמלצתו של שוטר בריטי שלח מכתב למנהל בית הסוהר בו הוא מתאר את מסכת הייסורים לרבות המכות שאנחנו סופגים בכלא. שמונה ימים לאחר שהמכתב נמסר הגיע קצין בריטי בדרגה גבוהה, שדאג להעניש את המכים במקביל הוצאנו מהכלא ונלקחנו באמצעות משוריינים למחנה בעתלית.

בעתלית שהינו כחצי שנה, ביום היינו מנקים את הצריפים, מגישים אוכל. בלילה שוטר אנגלי או ערבי פיקח עלינו.

הבריחה מעתלית – 9 אוקטובר 1945

ביום בהיר אחד אימא שלי הגיעה ובישרה לי שמחר היא משחררת אותי ואנחנו חוזרים ללבנון, אבל באותו לילה אנשי הפלמ"ח ברשותו של יצחק רבין חילצו אותנו מהמחנה. מבצע הבריחה ממחנה המעצר בעתלית הוגדר לימים כמבצע הראשון של תנועת המרי העברי."

מה קרה בהמשך?

"מעתלית הלכנו עד לקיבוץ בית אורן, בסמוך לקיבוץ נתקלנו במשוריין בריטי שירה עלינו. אנשי הפלמ"ח חיסלו את המשוריין וכתוצאה מכך העבירו אותנו לאלונים עד שהרוחות יירגעו וכן החליפו לנו זהויות. היה ברור לכולם שכעת אנחנו מבוקשים, והבריטים ירדפו אותנו.

אותה עת הרגשתי שמשהו גדול משתנה בתוכי, הביטוי המשמעותי ביותר לשינוי היה כאשר זמן קצר לאחר מכן כשאימא שלי הגיעה לקיבוץ במטרה להחזיר אותי הביתה ללבנון. היא עברה דרך חתחתים עד הפגישה איתי ולא שיערה לעצמה שאסרב לה. המילים שאמרתי לה חקוקות בליבי עד היום: אנשים נתנו את חייהם להוציא אותי מהכלא, לביירות אני לא חוזר!

ברבות השנים כל משפחתי עזבה את לבנון  והתפזרו ברחבי והעולם. את הוריי פגשתי מידי פעם  בצרפת. בשלב מסוים הצטרפתי לקיבוץ קדמה ותפקדתי כשומר השדות בקיבוץ.

מה הכוונה שומר השדות?

השומרים היו רכובים על סוסים ותפקידם היה לשמור על היבול שבשדות מפני שודדים וגנבים בשנת 1945, נרצח שומר השדות של קיבוץ גבעת ברנר על ידי כנופיה של ערבים וההגנה החליטה להקים יחידה מיוחדת של אנשי מושבים וקיבוצים אשר תלחם בכנופיות ותתנקם ברוצחים – גם אני הצטרפתי ליחידה זו, במשך שנה וחצי העתקתי את מקום מגוריי לשדות ולפרדסים, כדי להסתתר מהבריטים ומהליגיון הערבי  ובערב יצאנו  לשמור ולהגן על השטחים ולבצע פעולות נקם באלה שניסו לפגע בנו.

עם הקמת המדינה פורקה היחידה וכל החברים בה גויסו לצה"ל יחידת גבעתי".

ביחידת גבעתי – 1947

ספר על פציעתך ?

בתאריך 2.6.1948 חליתי ורותקתי למיטה לשמונה ימים. לפנות ערב ביקש ממני ממפקד היחידה בגבעתי לחזור בדחיפות ליחידה. ואכן מיד חזרתי. נגבה הייתה נצורה על ידי הצבא המצרי ובאותו לילה תכננו לכבוש את הגבעות ששלטו על הדרך לנגבה כדי שהשיירות יוכלו לעבור בבטחה .

הייתי משמעותי בקרב הזה כיוון שחושי היו מאוד מפותחים, תמיד ידעתי מאיפה צריך לתקוף ולהסתער והיחידה תמיד הלכה אחריי. בבוקר הצלחנו לפתוח את הציר ולשחרר את נגבה מהמצור. כל המשלטים היו בידינו, אבל נשארנו כדי להחזיק את המקום. אני וששה חיילים נוספים התמקמנו בתעלות. זמן קצר לאחר מכן הגיע שליח ואמר שמפקד הגזרה השמאלית מותקף והברן (מקלע) נעצר. תוך כדי קרב יריות קשה הצלחתי לחבור אליהם. לתקן את התקלה ולהתקדם בחזרה לכיוון התעלה, מטרים ספורים מהתעלה מטוס מצרי חג מעלינו והפציץ אותנו. למזלי, הייתי היחיד שניצל !

המחזה שראיתי בפקחי את עיני היה מזעזע ,חלקי גופות ונחלים של דם. הובהלתי לבית חולים וסבלתי מפציעה קשה אך בעיקר מטראומה קשה .עברתי תקופת שיקום ארוכה שבסופה שוחררתי מהצבא.

על השתתפותי בקרב ועל גבורתי זכיתי בתעודת ההוקרה מטעם משרד הביטחון. התרגשתי לקבל אותה ובעיקר להיות חלק מאותם חיילים רבים וטובים שהיו שותפים להקמתה של המדינה.

 תעודת ההוקרה

לאחר השיקום עברתי לקיבוץ יראון והייתי בין מקימי הקיבוץ שהוקם בשנת 20.5.1949. שם הכרתי פלמ"חניקית נחמדה – אשתי  לעתיד, סוניה ברנדט, בת למשפחה של מוסיקאים מוכרים מברלין. הוריה ברחו יחד איתה מגרמניה עם עליית הנאצים.

אני ואשתי סוניה ביום הולדתה ה – 80 – 23.5.1989

בשנת 1962 המשפחה העתיקה את מקום מגוריה לחיפה ושם התגוררו עד לתאריך 20.10.2012, מועד פטירתה של סוניה אשתי. המעבר שלי לתל אביב היה כדי להיות קרוב לבנותיי דליה ונורית  שגרות באזור המרכז, ולששת נכדיי והיום גם לשלושת הנינים שלי. עזבתי דירה גדולה ומרווחת בכרמל, כמו גם חברים טובים. בתחילת הדרך זה לא היה פשוט בכלל, היום בדיעבד רבים היתרונות על החסרונות, אני פעיל, שוחה, מתעמל ומשחק ברידג'. אני מאחל לעצמי שאצליח לבלות וליהנות מאיכות חיים, מהחברים הטובים שלי והחשוב ביותר לשמח עם משפחתי האהובה ומאחל לכולנו רק טוב .

במעמד קבלת התעודה – בשנת ה – 70 למדינת ישראל, 15.5.2018 עם בני משפחתי

בתאריך 15/5/2018, הוענקה לאברהם ברוך, תעודת הוקרה מטעם משרד הביטחון

בתעודה נכתב: "במלאות 70 שנה למדינה, אנו מוקירים את נכי צה"ל לוחמי תש"ח, שלקחו חלק במערכה על כינונה של מדינת ישראל וסייעו להגשים חלום הדורות: בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. תודת המדינה והוקרתה לך על תרומתך האישית לביטחון ישראל"

וזו לשון תעודת ההוקרה

משפחתי האהובה

אהוב שלנו אתה עוגן חזק בחיינו נמשיך בדרכך לתמיד!

סיפור הגבורה

סיפור הגבורה – סרטון שני

הזוית האישית

תיעוד סיפורו של אברהם פורסם בספטמבר 2018, במאגזין "משלנו" "רשת עד 120".  אברהם נפטר בתאריך 4.2.2019, כט' בשבט תשע"ט, מוקף במשפחתו האוהבת.

אהוב שלנו אתה עוגן חזק בחיינו נמשיך בדרכך לתמיד!

דליה שקד: מצורף קישור לתיעוד סיפורה של אמי סוניה ברוך "סוניה הפלמ"חניקית".

מילון

פריצת מחנה עתלית
פריצת מחנה עתלית היה המבצע הראשון של תנועת המרי העברי.

ציטוטים

”חשוב ביותר לשמוח עם משפחתי האהובה “