מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אבי ואמי חינכו אותי תמיד להתנדבות

הורי כניצולי שואה מהונגריה - חינכו אותי להתנדבות

דור שני לניצולי שואה
         
נולדתי ב 1949 לאמא ניצולת שואה מהונגריה. ואבא שאיבד את בנו ואשתו הראשונה באושוויץ. אבי עלה
לארץ מיד עם כניסת היטלר לאוסטריה אבי היה צלם וצילם את המאורעות ברחוב בוינה הוא נאסר מיד.
לאבי היה חבר טוב שהכין לו נירות והבריח אותו לרכבת האחרונה שיצאה מאוסטריה לכיוון איטליה אבי היה אליו
ומשם עלה לישראל.          
אמא נלקחה מהרחוב בזמן שהייתה בדרך לבקש ניירות מוולנברג. היא עברה דרך בית חרושת ללבנים
ומשם למחנה עבודה באוסטריה , כל הדרך הלכו ברגל גדלתי על כל הסיפורים הקשים. אמא ואחותה היו יחד
כל הדרך ואחד עזר לשני הם היו גם עם חברה טובה שגם איתה חילקו את העזרה והאוכל. סבתי ואחות נוספת נשארו בגטו בהונגריה. שם סבתי עזרה לחברות להסתדר וכך גם בזכות זה אחי שאומץ מצא את סבתו.
 
אימי ואחותה השתחררו בשנת 1945 בסוף המלחמה, הם הלכו גם חזרה ברגל וכן כנראה בטרמפים מי
שעצר עזר. הם הגיעו לעיר הבירה בודפשט. שם מצאו את המשפחה. עם הזמן גם סבא חזר .
האח היחיד לא חזר חברים  ספרו שנהרג במאוטכאוזן  הסבא נפטר מטיפוס הבטן זמן קצר לאחר שחזר הביתה. בשנת 1946, אמא כבר הכינה את המסע לפלסטינה. עם ניירות מזויפים, עלתה עם אמה ואחות וחברתה
דרך יגוסלבייה על אוניית המעפילים כנסת ישראל הם הגיעו לחיפה אך הבריטים לא נתנו להם להיכנס הם הובלו בחזרה לקפריסין שם שהו בגלות שנה ורק בשנת 1947 היגיעו ונכנסו לארץ.   
                           
נולדתי בארץ – על ביתי ומשפחתי  
נולדתי ב11.11.1949 בטבעון ברחוב עליה שיכון לעולים חדשים, דירת חדר עם מטבחון ושירותים.  
גדלתי עם אמא, אבא, אח, כלב וקוף וכן סבתא ואח שאומץ שהיו מגיעים בסוף שבוע. טבעון בזמנו היה ישוב קטן שקלט עלייה אחרי השואה. טבעון ישוב מלא פרחים ועצי אלון, היה בו מרכז קניות קטן, בית קולנוע סרטים
בחורף היה בפנים ובקיץ בחוץ, היום זה אולם ספורט ברחוב הכרמל.  בשנת 1956 עברנו דירה לקריית עמל
שיכון עממי למדתי בבית ספר קריית עמל ואל בית הספר הלכנו ברגל דרך הואדי רק כשירד הרבה גשם נסענו באוטובוס. בבית ספר למדתי עד כיתה ח'.   
בקריית עמל גרנו בבית  של שניים וחצי חדרים עם סבתא , אבא עבד בבית חרושת נשר למלט, היחסים
בבית היו טובים הייתי בבית המון עוזרת: עורכת קניות, עוזרת בכביסה גיהוץ, הייתי גם הולכת לנוער העובד
וגם לצופים, למדתי לנגן בחלילית שנתיים.  
בבית תמיד אכלנו מאכלים הונגרים ואוסטרים, בבית הייתי משחקת עם בובות ובחוץ היינו בגולות, חבל, קלאס.            הייתי חייבת ללכת לספריה לקרוא ספרים, לא היה טלוויזיה והקשבנו הרבה לרדיו.
כשבגרתי הלכתי ללמוד מטפלות לילדים, עבדתי במעון נעמת התחתנתי בגיל 19 לא שירתתי  בצבא יש לי שלושה ילדים ושישה נכדים.  בשנת 1983 עברנו לגור ברמת ישי.
 
ההתנדבות זה בדם שלי
התנדבות לפני כשבע שנים  התנדבתי לעזור במקום שנקרא "כפר תקוה" בית למתבגרים עם מוגבלויות.
יצאנו להתנדבות אני ועוד חברה שלי. התנדבתי ור בפעילויות במלאכת יד לקבוצת מתבגרים. בין החוסים במקום
הייתה נערה, שנקשרה אלי , היא רצתה רק אותי ואני החזרתי לה אהבה.
כך הייתי באה לכפר תקוה במשך שנתיים.  במהלך השנתיים האלה נקשרנו מאוד, הנערה קיבלה את מספר
הטלפון שלי וכך נשמר הקשר הטלפוני כל הזמן. גם כשיצאה לביקוריה בבית היא התקשרה אלי. גם לי היה את מספר הטלפון שלה בכפר, כך כמעט כל יום היינו מדברות בטלפון. עם הזמן הכרתי את ההורים של הנערה והם הכירו את משפחתי. היום יש לנו קשר הדוק טלפוני וכן אני מבקרת אותה בכפר.
התנדבות זה בדם שלי , בנוסף להתנדבות בכפר תקווה, אני אוהבת לעזור ולהתנדב בנושאים בתחומים אחרים.
כמו למשל התנדבות  ב"רוטרי" , "ארגון שירות עולמי, לא פוליטי, של אנשי עסקים ובעלי מקצוע מובילים בתחומם, המאוגדים במועדונים חברתיים,ללא הבדל דת, לאום, גזע ומגדר" ארגון הפועל למטרות התנדבות מלאה למען הציבור והקהילה בא אנחנו חיים. 

מילון

גטו
מקום שם נאספו היהודים לפני שהלכו להשמדה

רוטרי ישראל
רוטרי הוא ארגון שירות עולמי, לא פוליטי, של אנשי עסקים ובעלי מקצוע מובילים בתחומם, המאוגדים במועדונים חברתיים,ללא הבדל דת, לאום, גזע ומגדר, המקיימים פעילות הומניטרית התנדבותית בקהילתם המקומית ובעולם.

ציטוטים

”אבי ואמי חינכו אותי תמיד להתנדבות“