מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אבי הנחיל לי את שירי – אהבתי לטיולים

אני ורוני במפגש הפתיחה בספריה
אני ואמי גינה במכמורת, בשנת 1957
אומרים ישנה ארץ

נולדתי בירושלים, בסתיו 1941, להוריי גינה ויוחנן אסטרייכר- אורתר.

סבי, שמחה וסבתי, אלישבע, הוריה של אמי, נולדו בפולין. הם חיו בוורשה. סבי היה עו"ד והיה גם ד"ר למשפטים. סבתי אלישבע הייתה אשה אלגנטית ואינטלגנטית. הם חייו בווילה גדולה עם כל המשפחה המורחבת. המשפחה שמרה על אורח חיים דתי, סבי נפטר בגטו וורשה וסבתי נרצחה במחנה טרבלינקה, בזמן מלחמת העולם השנייה ולצערי, לא הכרתי אותם.

תמונה 1
סבי וסבתי בפולין לבית זבלודובסקי.

שלושת ילדיהם, גינה [אמי], מירה [דודתי האהובה] וז'ידק הוא עמנואל, עלו ארצה בשנות השלושים, לפני המלחמה, הם ניסו להביא את ההורים ארצה אך לא הצליחו. ההורים אמרו שהמלחמה תסתיים והחיים יחזרו למסלולם. כפי שהיה במלחמת העולם הראשונה. אך הזוג סיים את חייהם בדרך אחרת. הבן של ז'ידק, בן דודי, אורי סיון לבית זבלודובסקי קיבל השנה 2019 מנוי של נשיא הטכניון בחיפה, מינוי יוקרתי וחשוב לכולנו.

הוריי, גינה ויוחנן, עלו מאירופה לארץ ישראל, בשנות השלושים המוקדמות, כשעלה היטלר לשלטון. הם הגיעו לירושלים וחיו בה כל חייהם.

אמי, ד"ר גינה אורתר, נולדה בשנת 1912 ונפטרה בשנת 1997. היא הייתה ד"ר לפסיכולוגיה ומרצה, יסדה את החוג לשיטות מחקר באוניברסיטה העברית. אמי הייתה האישה הכי חכמה שהכרתי, התייעצתי אתה בדילמות ובצמתים של חיי, תשובותיה היו הגיוניות ומקוריות.

אבי, יוחנן אורתר, נולד בשנת 1909 ונפטר בשנת 1992. הוא השלים את לימודי המשפטים והפך לעורך דין בארץ. אבי היה מנהל הלשכה לפיצויים אישיים מגרמניה, במשרד האוצר.

תמונה 2
אבי יוחנן אורתר

אבי חינך אותנו לאהבת הארץ בטיול השבועי בכל שבת בהרי ירושלים, אהבה זו הייתה לי למקור פרנסה עד היום, בעצם הוא "הנחיל לי את שירי"!

אבי ואמי נפטרו ממחלה וזקנה. אחותי הצעירה אליש, אלישבע מורנו, שהייתי קשורה אליה מאוד, נולדה עם הקמת המדינה, ונפטרה ממחלה קשה, בשנת 2013.

תמונה 3
הורי גינה ויוחנן אורתר בחוף הים בנחשולים החוף היפה והאהוב עליהם ביותר, גם אנחנו מרבים לבוא ולשחות בים

הוריי אהבו מאוד את חוף נחשולים, הוא היפה בארץ.

 

1941-1950 ירושלים – ילדות תמימה

תמונה 4
תעודת הלידה שלי בה כתוב שנולדתי בפלסטין

נולדתי בשנת 1941, גרנו בשכונת קריית שמואל ברחוב חרל"פ 12 בבית משותף, לדירה שלנו הייתה צמודה גינה גדולה. תקופת ילדותי הייתה קסומה, נהגנו לשחק ברחוב לא סלול עם כל ילדי השכונה, היינו משחקים בהמחזת הצגות וקראנו לעצמנו "להקת רימון" בסוף כל שנה הצגנו לילדי השכונה אגדות ילדות כמו: כיפה אדומה, הנזל וגרטל ועוד. בשנות ילדותי התחוללה מלחמת העולם השנייה באירופה.

תמונה 5
בגיל ארבע בירושלים

 

נהגנו לשחק במשחקי ילדות שהיו זמינים ואותם אהבנו מאד: שלוש מקלות, חמש אבנים, מחבואים, תופסת ומחניים. למדתי בבית ספר לחינוך לילדי עובדים על שם חיים ארלוזורוב.

בשנים 1947-1948, התחוללה מלחמת השחרור בארץ, חיינו בירושלים ונקלענו למצב קשה של מצור: לא היה אוכל, לא מים ולא חשמל. באותם ימים הייתי ילדה בת שש, תלמידה בכיתה א', השגרה הופרה בשל המלחמה, ברוב ימות השבוע לא התקיימו לימודים .

תמונה 6

המצור הקשה על החיים בעיר, על התארגנות עם המזון. המשפחה אגרה מזון לימות המלחמה הקשים. כשהיינו רעבות, עלינו לגג לבחור קופסא שבה היה אוכל, לא ידענו מה הכילה הקופסה, כי לא היו מדבקות רשומות. שקשקנו בקופסאות, כדי לבחור את זו שהיה בה ירק מבושל, אני זוכרת שהצלחנו בבחירה, אך אכלנו עם אימא את הכול ולא הצלחנו להשאיר לאבי. התנצלנו בפניו אך הוא לא כעס, והבין שהיינו מאוד רעבות.

שנות החמישים- 1950 עד 1960- מורה לחיים

למדתי ארבע שנים במדרשה למורים של בית ברל ליד כפר סבא. היו לי מורים מעולים, למדתי בבתים קטנים שסביבם היו משטחי דשאים ירוקים. גרתי בחדר אחד עם דליה לנג וניצה דבשי- אייל ועד היום אנחנו חברות טובות.

תמונה 7
אני וחברי חזי מירוז 1959

עשור שנות השישים- 1960 עד 1970- הפכתי לאימא

הכרתי את חברי חזי מירוז בן קבוצת משמר השרון, אנחנו חיים יחד זה עשרות שנים. בקיץ 1961, התחתנו בירושלים ועברנו לגור בבאר שבע.

תמונה 8
תעודת הנישואין שלי ושל חזי, התמונות צולמו אצל צלם מקצועי, לפני 58 שנה והיינו חברים שנתיים, כך שבעצם אנחנו חוגגים שישים שנה לחברות!

לימדתי בבית ספר "אחווה" בשכונה א' במשך שלוש שנים. לא אהבתי לגור בעיר המדברית, סבלתי מסופות החול, והתגעגעתי להוריי. חזרנו לגור בירושלים ברחוב הפלמ"ח, חזי היה לסטודנט באוניברסיטה העברית, ואני לימדתי בבית ספר סאלד. כאן נולדו ילדנו האהובים, הבן הבכור, אסף 1965 ויעל 1969.

שנות 1970 ועד 1980- צהלתי ושמחתי

עברנו לגור בצהלה, תל אביב. כאן נולד עודד בננו הצעיר והאהוב בשנת 1971, אבא של רוני ואיתי. לימדתי בבית ספר "צהלה", אהבתי מאוד את השכונה ואת תל  אביב. זה היה שינוי גדול עבורי: הפתיחות, הים, הדשאים סביב הבתים והגינות עם ריח פריחת ההדרים. הכרנו הרבה חברים חדשים נהגתי בכבישי העיר בחיפושית תכולה ואהבתי את העיר תל אביב. במשך השנים נולדו אסף ויעל, הייתה לנו גינה משותפת לכל הדיירים, שתלנו עצי פרי, וגן ורדים נהדר. קשרי השכנות הפכו לחברות, חגגנו בשכונה עם החברים את החגים עצמאות, ל"ג בעומר וט"ו בשבט.

שנות 1980-1990- החברה להגנת הטבע

לאחר 13 שנות הוראה, יצאתי לשנת שבתון. למדתי עיתונאות ויחסי ציבור, ניהול ואפילו שזירת פרחים. בשנת 1978, בחרתי לעבוד ב"חברה להגנת הטבע". הבחירה הייתה טבעית עבורי כי הערכים החברתיים והסביבתיים תמיד היו חשובים לי וכך חונכתי בבית. בשנת 1985, התחלתי לכתוב מדור טיולים שבועי בעיתון הנפוץ של המדינה, ידיעות אחרונות, במוסף שבת. למדור קראו "אומרים ישנה ארץ".

תמונה 9
ספר הטיולים הראשון שהוצאתי לאור" יום טיול – מדריך לטיולי משפחות" שנת 1990 ספר שהיה לרב מכר. אחריו יצאו לאור עוד שישה ספרים.

זו הייתה חווית חיים, שזכורה לי כאחת מפסגותיו. העיתון נמכר ביום שישי, בהיקף של 650,000 עותקים, שיא של כל הזמנים! למדור הטיולים שלי הייתה השפעה על כל אתרי הטיולים בארץ. לפני כל כתבה בעיתון נהגתי לצאת לטיול בעצמי וגם צילמתי, כך נולד חוג חש"ד [חברים של דפנה].

תמונה 10
חוג חש"ד – חברים של דפנה במסיבת יום העצמאות לבושים בכחול לבן

חוג טיולים שיוצא במשך עשרות שנים לטיולים בארץ ובחו"ל וגם חוגג חגים יחד כמו: יום העצמאות, פורים, ט"ו באב. השבוע טיילנו לנגב, בדגש ציונות עד מפגש שלושת הגבולות, בכרם שלום, הכלניות האדומות ליוו אותנו כל הדרך.

תמונה 11
אני במדבר יהודה

אסף ויעל התחתנו, ונולדו לנו נכדים מקסימים, שגרמו להרבה אושר.

שנות 1990-2000- ספרי הטיולים הפכו לרבי מכר

בעקבות הכתבות בעיתון הוצאתי לאור ספרי טיולים בהוצאת ידיעות אחרונות, סדרה בשם "יום טיול" למשפחות, לילדים ולאתרי ראשית המדינה. הספרים נמכרו בעשרות אלפי עותקים והפכו לרבי מכר.

תמונה 12
 
תמונה 13
 
תמונה 14

 

עברנו לגור בהרצליה בשנת 1997, בדירה הצופה אל הים, חלום ירושלמי עתיק שהתגשם.

עודד התחתן עם נעמה לבית חפץ, ונולדו להם שני ילדים, הבכורה, רוני, נולדה בשנת 2007 ואיתי, הצעיר, נולד בשנת 2011, הם בהרצליה קרוב אלינו.

תמונה 15
רוני בת ארבע רוכבת על סוס בניו ג'רזי אצל בני הדודים שלי משפחת חפץ

המשפחה הגרעינית גדלה בשלושה כיוונים חדשים.

שנות 2000-2010- עדיין מאוהבת בישראל

אני גמלאית וגם מדריכת טיולים, השילוב הזה מאוד מוצלח. אני רוכבת על אופנים, שוחה בים, מתעמלת, רוקדת, ומרבה לסייר בארץ ובעולם.

הוצאתי עוד ספרים, אחד לאנטליה שבתורכיה, והשני "יופי של מקום"

תמונה 16
120 אתרים נבחרים בארץ, בהוצאת כתר וטיולים למשפחות.

שנות 2010 ועד היום – 2019- המפגש הרב דורי, בביה"ס הנדיב

כיום, אני נהנית מבריאות טובה, מרבה בפעילות שונות, מתנדבת, מארחת משפחה וחברים, ומטפלת בשמחה בנכדים.

המפגש הבין דורי  גורם לי לאושר וסיפוק רב, אלה שעות של הכרות עם רוני, משולבות בסיפור חיי.

דרך ההקשבה והרצון של נכדתי לעשות את הטוב ביותר מרגשת אותי, כך שאנחנו שותפות נאמנות להיסטוריה המשפחתית הארוכה.

אנחנו מרבים להתראות עם ששת נכדינו המקסימים, עידו-23, נועה-19, מיכל-17, נגה-14, רוני-11 ואיתי-7 ועם המשפחות הגרות קרוב אלינו.

בסופי שבוע יש לנו מסורת יפה של מפגשים. קבלת שבת עם אסף ואיריס לבית אליקים, ואילו בשבת אנחנו מטיילים עם עודד ונעמה רוני ואיתי במסלולי טבע ובמוזיאון. באמצע השבוע נפגשים עם הבנות של יעל ואורן לבית אדיבי.

אנחנו יחדיו כבר שישים שנה, מי  היה מאמין, חזי בעלי כיום, בן 82, סבא מבשל טעים ומלמד את נכדיו לבגרות בהיסטוריה ותנ"ך.

ואני דפנה, מתנדבת, דואגת לפרחים במרפסת ובבית, וממשיכה להשקיע במשפחה ובחברים.

לסיכום: טיילנו בעולם בעשרות ארצות ובכל היבשות חוץ מאוסטרליה, הטיול לגבינו הוא דרך חיים שהורשנו לילדנו וגם לנכדינו. אני מכירה את הארץ ככף ידי, ומאחלת לכולנו בריאות טובה ושמחת חיים.

       תמונה משפחתית

תמונה 17
בת המצווה של נגה אדיבי 2017 (מימין לשמאל): חזי, יעל בתי, אורן, נגה, דפנה, רוני נכדתי, עודד בני, איתי, נעמה ומיכל

קישור לסיפור- פרקים מקורותי: חזי מירוז

 

הזוית האישית

דפנה: האהבה של רוני נכדתי לשמוע עוד ועוד מסיפורי חיי, מרגשת אותי. נחשפתי מחדש לתכונות הנפלאות שלה יסודיות, אכפתיות, שותפות, אדיבות, מקוריות.

רוני:  היה כייף שהמפגש משוריין, רק לנו פעם בשבוע, לעבוד ביחד, ללמוד על העבר של סבתא, ועל המורשת המשפחתית.

מילון

מצור
עיר מוקפת בזמן מלחמה ללא אפשרות לצאת

ציטוטים

”הערכים החברתיים והסביבתיים תמיד היו חשובים לי וכך חונכתי בבית.“

הקשר הרב דורי