מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אבא שלי וצ'ארלי צ'פלין

סבתא בלה והנכדה דקל
בלה והוריה - תמונה מהעבר
סיפור שאבי סיפר לי בילדותי

אני משתתפת עם נכדתי דקל בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר רמז ביהוד. השם השני של הנכדה שלי דקל, קרוי על השם של אמי – ריי/רבקה.

הסיפור שאספר הוא סיפור שסיפר לי אבי בילדותי.

כשהייתי בת 10, העלבתי את אימא שלי וראיתי דמעות בעיניה. אחרי כמה דקות אבא שלי נכנס ואמר לי שהעלבתי את אימא מאוד, ואז הוא התחיל לספר לי שפעם הוא תמיד היה ילד טוב אבל יום אחד גם הוא העליב את אמו, וזה הסיפור שסיפר לי אבי:

אבא נולד באוקראינה, בכפר קטן. בשנת 1920/1921 הוא היה נער בן 18.

מפת אוקראינה (גוגל מפות)

זה היה בערך כמה שנים אחרי הרבולוציה. בכפר היה סולטן שהחליט שכל אזרח צריך לעשות משהו למען הכפר. אמרו לאבי שלילה אחד הוא צריך להיכנס לכלא ולשמור על האסירים (רק לילה אחד). אבי מאוד פחד, הוא לא ידע אם האסירים הרגו אנשים אחרים/מסוגלים להרוג.

הוא היה מאוד עצוב כי באותו לילה הסרט האילם של צ'ארלי צ'פלין הגיע לכפר. הוא מאד רצה לראות את הסרט הזה. הוא חיכה הרבה זמן ללילה הזה. לא היתה לו ברירה והוא נכנס לשמור על האסירים בלילה הזה. השוטר נתן לו מפתח לתאי האסירים ויצא מהמקום.

וכך סיפר לי אבי: "פחדתי מאוד, ואחרי כמה דקות הסתכלתי באסירים, וראיתי שהם רק שניים. הכרתי אותם וידעתי שהם לא אנשים כל כך רעים. התחלנו לדבר אחד עם השני וסיפרתי להם שבלילה הזה יהיה סרט של צ'ארלי צ'פלין, אף פעם לא ראיתי סרט. אחד האסירים אמר לי שלפני הרבולוציה הגויים והיהודים היו אויבים, אבל עכשיו כולם שווים וחברים. הוא אמר לי שאין סיבה שכולנו נישאר בכלא, "לנו האסירים אין ברירה, אנחנו חייבים להישאר בכלא, אבל אתה חמוד וחכם, אתה יכול ללכת לסרט. בדרך כלל השומר הנוכחי שותה הרבה, ואז הוא כבר לא שומר עלינו במשך הלילה. לך לסרט וכאשר הסרט ייגמר, תחזור אלינו. אף אחד לא צריך לדעת שלא היית פה כל הלילה, מה שאמרנו פה לא יצא החוצה. רק דבר אחד – חס וחלילה אם תהיה שריפה, כדאי לך לשים את המפתח על ידינו, ואנחנו מבטיחים לא לגעת במפתח אם אין סיבה."

הלכתי לסרט עם תחושת הקלה. ראיתי את הסרט ממקום מוסתר שאנשים לא יכולים היו לראות אותי. התעלפתי מרוב התרגשות. כמה דקות לפני סופו של הסרט, רצתי לכלא. כאשר נכנסתי לראות מה שלום האסירים, ראיתי שהמפתח היה במקומו אבל תאי האסירים היו ריקים. אוי ואבוי לי, לא ידעתי מה לעשות וברחתי לביתי.

למחרת בבוקר, השוטר בא לבקר אותנו. הוא סיפר להורים שלי על המעשה שעשיתי. אבי היה סופר סת"ם והוא התעניין רק בתורה, ולכן לא היה חשוב לו צ'ארלי צ'פלין או האסירים. לעומת זאת אימא שלי הרגישה שזו ממש טרגדיה, היא הרגישה שאני בגדתי בקהילה שלנו"

כשאבא שלי סיפר לי את הסיפור, הבנתי איך פגעתי באימא, הצטערתי ומיד התנצלתי בפניה.

תמונות מחיי המשפחה שלי – ארבעה דורות: סבא שלי – סופר סת"ם, הוריי (אמי רבקה), בעלי, בתי שרון ודקל נכדתי

הזוית האישית

בלה: נהניתי להשתתף בתכנית, תודה רבה לכל העוסקים במלאכה.

מילון

רֵבוֹלוּצְיָה
מַהְפֵּכָה, שִׁנּוּי הַמִּשְׁטָר בַּמְּדִינָה בְּכוֹחַ, שִׁנּוּי גָּמוּר וּפִתְאוֹמִי בִּתְחוּם מְסֻיָּם.

ציטוטים

”חשוב לא לבגוד בקהילה אלא לתרום לה“