מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אבא פיתח את קפיץ האטב המודרני

סבא דידה (דוד) מנקין ("מחר בן 64") ונכדו איתן מנקין (9 וחצי). סבא דידה הוא אביו של גיל, אבא של איתן.
 
הבית של סבא: דו-קומתי, אדום גג בקדומים שבשומרון. בחצר דשא, לימונים, תפוזים, תאנים וגפן. בסלון פורטרט גדול של סבא יוסף חיים המנוח, אביו של דידה, פרי מכחולו של אמן עולה מרוסיה. סבא יוסף חיים היה אחיו של הרב משה צבי נריה – "אבי דור הכיפות הסרוגות".
 
הבית של איתן: בישוב ברוכין שבשומרון ("ליד פדואל"). איתן בכור לשתי אחיות ואח (הלל, רותם ורון-אלעזר), יש לו כלב (באצ'י) וטבלט ("חסכתי וקניתי"). אביו, גיל, עובד במשתלת "חישתיל" כמנהל תחזוקה ראשי, אמו, רינת, בעלת משפחתון.
 
עיסוקים: דידה מפריד בין "פרנסה" ל"נשמה". פרנסה: דידה בעל מפעל "אטב" בקדומים להזרקת מוצרים מפלסטיק. בין היתר מיוצרים בו אביזרי השקיה, צעצועים, תגיות-אוזניים לפרות וקופות צדקה. ב-1971, מספר, כשהחל לייצר "מקלות כביסה", קרא להם "אטבים" ("המילה מהמקורות") וכולם בארץ, לדבריו, החלו להשתמש במונח הזה. עוד הוא מגלה, שאביו ("גאון במכניקה") פיתח את קפיץ האטב המודרני, אבל לא רשם על כך פטנט.
 
אטבים. סבא יוסף פיתח את הקפיץ
אטבים. סבא יוסף פיתח את הקפיץ
 
בשביל הנשמה: דידה מגדל עשרים דונם של גפנים ליין ואת הענבים משווק ל"יקבי בוטיק" ברחבי הארץ. "הכרם שלי היה הראשון בשומרון אחרי אלפיים שנות גלות", אומר, "כדברי ירמיהו, 'עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים, בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ"". לכרמו קרא "כרם פתחיה" לזכר סבו, הרב פתחיה מנקין. לפני יותר משמונים שנה כתב סבו ספר המבאר אגדות תלמודיות ("כרם פתחיה"), אותו הבריח מרוסיה לארץ וזכה לקבל "הסכמה" מהרב אברהם יצחק הכהן קוק, מי שהיה אז רבה של ארץ ישראל.
 
 
"כרם פתחיה". סבא פתחיה מנקין כתב והבריח לארץ ישראל
 
עיסוקי איתן: תלמיד כתה ג' בבית ספר שיל"ת, משתתף בחוג ג'ודו בברוכין, בעבר רכב על סוסים בחוות "מעלה ישראל".
 
קורות דידה: יליד פתח תקווה, בן להורים יוצאי פולין, חברי תנועת "המזרחי" שעלו לארץ ב-1947. אביו, בוגר מחנות עבודה בסיביר, היה מורה למכניקה בתיכון המקצועי בכפר אברהם, אמו, ניצולת שואה, הייתה עקרת בית. למד בבית הספר היסודי "נר עציון" שבשכונת פג'ה בפתח-תקווה, בהמשך עבר עם משפחתו לכפר הרא"ה שמדרום לחדרה, למד שנה בישיבה התיכונית בנתניה ושנה ב"קריית נוער" בירושלים, הבין שנועד לחיי עמל ומלאכת כפיים ("פעם בניתי מכונית קרטינג"),יצא לעבוד, התגייס לצה"ל (1968), שירת במלחמת ההתשה כאיש שריון, אחרי שהשתחרר הקים את מפעל הפלסטיק (לדבריו בכספי מענק השחרור, 900 שקל). במלחמת יום כיפור, כקצין בחטיבה 679 ("של אורי אור") לחם ברמת הגולן (באזור נפח והמובלעת הסורית) ובהמשך, בחזית הדרום ("הגענו עד הקילומר ה-101"), ניצל בנס מטיל סאגר וחזר בשלום הביתה מעט על הקרבות המלחמה ההיא בקישור
 
ב-1975 התחתן עם רחל ("אח שלה עשה אתי קורס קצינים"). ב-1986 עבר מכפר הרא"ה לקדומים, אחרי שנתיים העביר לשם גם את המפעל וב-1990 נטע את הכרם. לדידה ולרחל חמישה ילדים (גיל, אוהד, שרונה, סיוון והילה), אחד-עשר נכדים "ואחד בדרך".
 
ישראלי: "מי שמחובר לארץ ישראל ולעם ישראל", דידה. "מי שצאצא של יעקב אבינו", איתן.
 
פרט נוסף: את תפוח הגה הטנק שלו ממלחמת  יום הכיפורים מרכיב דידה על כל מכונית שהוא נוהג עליה מאז המלחמה. מכאן גם הרעיון לסרטון שהעלה לרשת – "אוחז את מלחמת יום כיפור בידו כל יום".
 

תפוח הגה של טנק. מלווה את דידה ממלחמת יום כיפור

תפוח הגה של טנק. מלווה את דידה ממלחמת יום כיפור
 
__
התיעוד נעשה כחלק ממיזם "דור 3 – שלושה דורות של ישראלים: לכבוד שנת העצמאות ה-65 למדינת ישראל", במסגרת תכנית הקשר הרב דורי–"מזקנים אתבונן". צלמת: רלי אברהמי. כתב: אבנר אברהמי
 

מילון

דור הכיפות הסרוגות
בני "הכיפות הסרוגות" הוא שם כולל לקבוצה בחברה הישראלית הנקראת גם 'דתיים-לאומיים' , הרואה ערך מרכזי בשמירת ההלכה והמסורת היהודית, ובמקביל תומכת בציונות ובהשתלבות פעילה בחברה הכללית במדינת ישראל.

ציטוטים

”ישראלי: "מי שמחובר לארץ ישראל ולעם ישראל"“