חפש לפי:
ביה”ס / ישוב
נושאים
ארץ מוצא

מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

שַׁגְרִיר
שָׁלִיחַ, וּבְיִחוּד שָׁלִיחַ מְיֻחָד בְּעִנְיָנִים מְדִינִיִּים: שַׁגְרִירוֹ שֶׁל הַנָּשִׂיא יָצָא לְאֶרֶץ פְּלוֹנִית לְשֵׁם נִהוּל מַשָּׂא וּמַתָּן
מתוך: הבריחה המסוכנת מסוריה לארץ ישראל
שׁוּשָׁן (עיר)
שׁוּשָׁן היא עיר עתיקה באיראן של היום, כ-250 ק"מ מזרחית לחידקל. שושן הייתה עיר מרכזית של העילמים, הפרסים והפרתים. היא מוזכרת במגילת אסתר, בספר נחמיה ובספר דניאל. כיום נמצאת באתר העיר שוש. שושן הוכרה כאתר מורשת עולמית בשנת 2015. (ויקיפדיה)
מתוך: פורן שנולדה בשושן בחג הפורים
שׁוּשׁ
שׁוּשׁ, הקרוי גם שׂוּשׂ, במבליק, לקריץ, ליקריש, ליקריץ', ליקוריש או רגליס, הוא ממתק שמכינים מתמצית שורשי הצמח שׁוּשׁ קרח (ששמו "לקריץ" בגרמנית או "ליקוריש" באנגלית), ובדרך כלל גם משמן או תמצית אניס. מקורו של הממתק במנהג ללעוס את השורש המתוק של הצמח. (ויקיפדיה)
מתוך: סיפורו של סבא שמואל
שִׂיחַת חֻלִּין
שִׂיחָה רְגִילָה בְּעִנְיְנֵי יוֹם-יוֹם. "אֲפִלּוּ שִׂיחַת-חֻלִּין שֶׁל תַּלְמִידֵי-חֲכָמִים צְרִיכָה תַּלְמוּד".
מתוך: שרה ברדריאן – סיפור חיי
שאה
הוא תוארם של מלכי פרס (כיום איראן) והאימפריה הפרסית הקדומה. מקור התואר הוא במילה הפרסית הקדומה שמשמעה "מלך". (ויקיפדיה)
מתוך: העלייה של משפחת לוי מפרס
שאה
שאה (בפרסית: شاه) הוא תוארם של מלכי פרס (כיום איראן) והאימפריה הפרסית הקדומה. השאה האחרון, מוחמד רזא פהלווי, קרא לעצמו "שאהנשאה" (בפרסית: شاهنشاه), שפירושו "מלך המלכים" בעת הכתרתו. המלוכה שאליה השתייך, שושלת פהלווי, הייתה האחרונה באיראן. (ויקיפדיה)
מתוך: סיפורה של שרונה בהשראת היצירה "שורשי אוויר"
שאה פרסי
מוחמד רזא שאה פהלווי היה השאה האחרון של איראן, שלט בשנים 1941-1979. הוא ירש את השלטון מאביו, רזא שאה (1877–1944), ומשל במדינה בשלטון אוטוקרטי בסגנון של שושלת אימפריאלית שראתה באומה האיראנית כממשיכה של האימפריה הפרסית הקדומה. הוא הודח מהשלטון בעת המהפכה האיראנית בשנת 1979. בתקופת שלטונו התפתחו מאוד יחסי איראן-ישראל וקשר טוב נוצר בין המדינות עד להדחתו מהשלטון, עת התהפכו היוצרות ובין המדינות החלה לשרור עוינות רבה.
מתוך: תחת עץ הפיסטוק
שאול טְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי
(20 באוגוסט 1875 – 14 באוקטובר 1943) היה רופא, משורר עברי ומתרגם, אחד מגדולי המשוררים העבריים. מזוהה עם שירת הטבע, הושפע רבות מתרבות יוון העתיקה. טשרניחובסקי עמד בכתיבתו על מורכבות היחסים שבין היהודים לבין העולם הלא יהודי, הגויי, שבמסגרתו הם חיו בגולה. בבלדות ובאפוסים ההיסטוריים תיאר טשרניחובסקי בחדות אכזרית את האנטישמיות הרצחנית, אך מנגד תיאר, באידיליות, יחסי שכנות וידידות. (ויקיפדיה)
מתוך: תיעוד של סבתא אסתר מורג