מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

פ"נ
נקרא בקיצור פ"נ) הוא מכתב של חסיד לרבי מפעם לפעם, לעורר רחמים על נפשו. הציון הקדוש- לאחר פטירת חמיו בי' בשבט תש"י, נהג רבי מנחם מנדל לעלות באורח קבע לקברו[2]. מכתבי תשובתו לבקשות עזרה כללו פעמים רבות את המשפט "אזכיר על הציון"[3], דהיינו אזכיר לברכה בקבר הריי"צ.
מתוך: מכתב מהרבי
פ"נ
- (פדיון נפש) כתיבת 'פדיון נפש' נעשית בעיקר בזמנים מיוחדים, כדוגמת ערב ראש השנה ויום ההילולא. שלא כמו במכתב וכיו"ב, לפ"נ יש נוסח קבוע והוא: "אנא לעורר רחמים רבים (יש מוסיפים "ממקור הרחמים והחסדים האמיתיים" או "ממקור הרחמים והסליחות") על נפש רוח ונשמה של.. בן... ". בפ"נ כותבים הן בקשות גשמיות והן בקשות רוחניות. הרבי התייחס לכך בכמה התוועדויות
מתוך: גילגולו של הדולר
פְּסֵיפָס (או מוֹזָאִיקָה)
פְּסֵיפָס (או מוֹזָאִיקָה) הוא יצירת אמנות שבה מורכבות פיסות אבן שונות וססגוניות ליצירת תבנית גרפית. האבנים משובצות בתוך מלט או חומר אחר המחבר ביניהן. אופי השימוש בפסיפסים מגוון. לעתים הפסיפס הוא ללא דוגמה, ולעתים משולבים בו דגמים ודמויות. בעת העתיקה שימש הפסיפס כחיפוי רצפה למבני ציבור, מבני דת, בתי מרחץ, בתי מגורים ועוד. איכותו של הפסיפס נמדדת בגודל האבנים המשובצות בו (ככל שהן קטנות יותר יכול האמן ליצור עיטור מורכב יותר), וכן ביכולתו של האמן ליצור נפחיות של הדמויות והעיטורים (על ידי תיאור אור-וצל) בעזרת אבני הפסיפס. הדגמים ברצפות הפסיפס היו לקוחים, כנראה, מתוך 'ספר דגמים' שהיה ברשות אמני הפסיפס, וחזרו במקומות שונים (דמיון בולט, למשל, נמצא בין הפסיפסים שנעשו בעבר הירדן לאלו של ארץ ישראל בתקופה הביזנטית).
מתוך: סיפור על אושר ושמחה
פְּרִימוֹ לוי
פְּרִימוֹ לוי (Primo Levi;‏ 31 ביולי 1919, טורינו, פיימונטה, איטליה - 11 באפריל 1987, שם) היה סופר וכימאי איטלקי יהודי ניצול השואה. כתב זכרונות, סיפורים קצרים, שירים ורומאנים. ידוע ביותר ביצירתו על השואה, ובמיוחד על תיאורו של הזמן שעבר עליו במחנה העבודה אושוויץ מונוביץ. ספרו "הזהו אדם", העוסק בתקופת שהותו באושוויץ, תואר כאחד מן הספרים החשובים שנכתבו במאה ה-20.
מתוך: הלילה האחרון בפוסולי
פִּיקָ"א
פִּיקָ"א (pica, ראשי תיבות באנגלית: palestine jewish colonization association חברה להתיישבות יהודית בארץ־ישראל) הייתה חברה להתיישבות יהודית בארץ ישראל שהוקמה על ידי הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד.
מתוך: מאנית המעפילים לרחוב הראשונים בפרדס חנה
פִסטור
פִסטור הוא תהליך, הקרוי על שמו של לואי פסטר, ובו מחומם נוזל כדוגמת חלב במהירות עד קרוב לטמפרטורת הרתיחה ואז מקורר במהירות. מטרת התהליך היא להרוג נגיפים ואורגניזמים מזיקים כדוגמת חיידקים, פרוטוזואה ופטריות אשר נמצאים בנוזל מבלי לפגוע בטעמו או בערכו התזונתי. התהליך מאריך את חיי המדף של הנוזל. (ויקיפדיה)
מתוך: המעבר מהקיבוץ לעיר
פֶאסְ
היא העיר השנייה בגודלה במרוקו, אחרי קזבלנקה. בפאס חיים כ-2 מיליון תושבים. מיקומה הגאוגרפי של פאס הוא במרכז מרוקו, מה שהולם את שליטתה בעמדות הכוח במדינה. פאס כיום היא איחוד של שלוש ערים. ויקיפדיה
מתוך: סיפור חטיפה
פֶאסְ
פֶאסְ (או פס, בערבית: فاس, בצרפתית: Fès) היא העיר השנייה בגודלה במרוקו, אחרי קזבלנקה. בפאס חיים כ-2 מיליון תושבים. מיקומה הגאוגרפי של פאס הוא במרכז מרוקו, מה שהולם את שליטתה בעמדות הכוח במדינה. (ויקיפדיה)
מתוך: חייה של אונדרה חנה דנה
פֶדַאיון
הפֶדַאיון (בערבית: الفدائيّون) הוא כינוי משותף לקבוצות שונות, לא בהכרח קשורות זו בזו, של מחבלים ערבים שהופעלו בידי גורמים ממלכתיים במדינות ערב והסתננו לישראל למטרות טרור וגרילה החל מאמצע שנות ה-50 ועד שהוחלפו בארגוני הטרור הפלסטיניים באמצע שנות ה-60.
מתוך: ביקור הפדאיונים בחצר ביתנו
פֶדַאיון
פֶדַאיון כינוי משותף לקבוצות שונות, לא בהכרח קשורות זו בזו, של מחבלים ערבים שהופעלו בידי גורמים ממלכתיים במדינות ערב והסתננו לישראל למטרות טרור וגרילה החל מאמצע שנות החמישים ועד שהוחלפו בארגוני הטרור הפלסטיניים באמצע שנות השישים"
מתוך: סלאח דני שבתי
פֶדַאיון (בערבית: الفدائيّون)
כינוי משותף לקבוצות טרור שונות, לא בהכרח קשורות זו בזו, של מחבלים ערבים שהופעלו בידי גורמים ממלכתיים במדינות ערב והסתננו לישראל למטרות פיגועי טרור החל מאמצע שנות ה-50 ועד שהוחלפו בארגוני הטרור הפלסטיניים באמצע שנות ה-60. כבר לאחר מלחמת העולם הראשונה, בראשית השלטון הבריטי בארץ ישראל, נקראו חברי אגודות מחתרתיות טרוריסטיות ערביות בשם הכולל אל פדאיה, שמשמעו "המוכנים למסור את נפשם". חברי האגודות נקראו "פדאיון" ולעיתים כינו את עצמם בשמות כגון "אל-כף א-סודא" שמשמעו "היד השחורה". (ויקיפדיה)
מתוך: שרשרת הדורות- סיפור חיי
פֶרֶסטרוֹיקה (ברוסית- ??????????)
השינויים הכלכליים והפוליטיים שהתרחשו בברית המועצות בין השנים 1987-1991
מתוך: הילדות בצל המלחמה
פַּלֶשְׂתִינָה
השם שהיה מקובל בשפות אחרות לאזור הגאוגרפי המכונה בעברית "ארץ ישראל" הוא פלשתינה (על גרסאותיו בשפות השונות). אף בעברית, השם הרשמי שנתנה בריטניה לשטח המנדט הבריטי, שכלל בעיקר שטחים מארץ ישראל, היה "פַּלֶשְׂתִינָה (א"י)", וכיום בפי הפלסטינים הוא מכונה "פלסטין". בפי נוצרים היה מקובל לכנות את הארץ גם בשם "הארץ המובטחת" ו"הארץ הקדושה" ואצל היהודים מקובל לכנותה בשם "ארץ הקודש". כינויים אלה קיימים כמעט בכל השפות שבהן מדברים נוצרים או יהודים בהתייחס לארץ ישראל.
מתוך: העלייה של שרה וקנין
פָּאן יוֹרק
קיבוץ גלויות הייתה אוניית מעפילים שאורגנה על ידי המוסד לעליה ב' של "ההגנה". הובילה כ-7,600 מעפילים. הפליגה יחד עם אוניית המעפילים "עצמאות" בפרשת הפאנים, שבה שימשה אוניית הפיקוד.
מתוך: העליה של סבא בפָּאן יוֹרק
פָּאתוֹס
פָּאתוֹס היא פנייה רטורית לרגשות הקהל. השימוש בפאתוס ככלי רטורי מכוון לשנות את דעתו של קהל המאזינים או הצופים באמצעות הצגת דברים רגשנית, במיוחד תוך פנייה לרגשות הצער או הרחמים של הקהל, ניסיון לעורר תחושות של אהדה, חמלה וצער אצל המאזינים. לעתים קרובות מלווים טיעונים כאלו גם בהגשה רגשנית של דברים על ידי הדובר. (ויקיפדיה)
מתוך: זכרונות של סבא דוד מתל אביב הקטנה
פָּטֵיפוֹן
(מצרפתית: Pathéphone, ובעברית: מָקוֹל) הוא מכשיר לנגינת תקליטים. בשפות רבות נקרא המכשיר פוֹנוֹגְרָף. המילה "פטיפון" הגיעה ככל הנראה לשפה העברית מן השפה הרוסית, שם התקבל המותג בתקופה מסוימת כשמו של המכשיר. (ויקיפדיה)
מתוך: סיפור הילדות של אילנה