מאגר סיפורי מורשת

ילד קטן

היא אביזר המשחרר מים בטפטוף איטי. הטפטפת מהווה בסיס לשיטת השקיה חדשה, השיטה המודרנית של השקיה בטפטוף, שעיקרה הזרמת מים, בצינורות פלסטיים, ושחרורם בטפטוף איטי ליד הצמח. (ויקיפדיה)

אמצעי קירור הבנוי ממסגרת עץ וקש אליו מחובר צינור מים זורמים. את הטפטפת היו מחברים לחלון במקום תריס, והמים היו מטפטפים לתוך הקש. כאשר נשבה רוח של אחר-הצהריים (בעמק בית שאן), הלחות נכנסה לחדר וציננה את האוויר.

חמין מרוקאי המכיל מים, כדורי סולת, בשר ורגלי תרנגול

אוטבוס נוסעים של אגד מן העבר.

טפסן הוא עיסוק במסגרת מקצועות הבנייה, של אומנים המוכנים לטפס ולטפל בצריחים של כנסיות. בהרחבה, לעיתים מתייחסים גם לכל עובד העובד על פיגומים גבוהים ואחראי על יציקות באזורים אלה של הבניין. (ויקיפדיה)

כן בפולנית

טלי קרקע אוויר

הבתים באתיופיה

העיניים שלהם יצאו

מחלת חסימת כלי דם, חסימת עורקים הנקראת טקיאסו (TA)

טקס הוא אירוע סמלי המורכב מרצף פעולות, המבוצע בסביבה מסוימת ובמחזוריות סדירה, לרוב בעל משמעות עבור המבצע אותו. (ויקיפדיה)

טקס הוא אירוע סמלי המורכב מרצף פעולות, המבוצע בסביבה מסוימת ובמחזוריות סדירה, לרוב בעל משמעות עבור המבצע אותו. (ויקיפדיה)

טקס הוא אירוע סמלי המורכב מרצף פעולות, המבוצע בסביבה מסוימת ובמחזוריות סדירה, לרוב בעל משמעות עבור המבצע אותו. (ויקיפדיה)

בראש חודש ניסן נתקיים טקס הבשישה. זוהי תערובת של חיטה, שעורה וקטניות נוספות קולים וטוחנים אותם, לזה מוסיפים אגוזים, תמרים, שקדים ושמן. את ה"בשישה" שמים בקערה עמוקה, מברכים ברכות לשנת פרנסה, שפע וחיים טובים.

בסיסה היא תערובת הנאכלת במדינות לוב, תוניסיה ואלג'יריה. התערובת מכילה גרגרי חיטה או שעורה קלויים וטחונים, בתוספת שקדים, תמרים, סוכר ותבלינים לפי העדפה אישית. בעת האכילה, מוסיפים לתערובת שמן, חלב או מים. ביהדות לוב ותוניסיה, ליל ראש חודש ניסן מכונה ליל הבסיסה, על שם מנהג הנערך בו, בו אב המשפחה מערבב בסיסה ובני משפחתו אוכלים ממנה. את התערובת מכינים מראש, ובעת הטקס מוסיפים לה שמן, ומים לפי הצורך. בטרם טקס בלילת ה"בסיסה" והארוחה המשפחתית החגיגית, אם המשפחה, כמו בכל ראש חודש, מדליקה ק'נדיל ( נר של פתילה בשמן) ומברכת: "עאקבאל דאייר, כל סנה כ'יר מן האד סנה, זאיידין ומוש נאקסין" (מעין ברכת "כה לחי"). נוהגים להכניס לתערובת ה"בסיסה" תכשיטים מזהב וטבעות נישואין סגולה לשפע ולברכה (ושמא, תזכורת לנכונותן של הנשים לתרום תכשיטיהן למשכן והתנגדותן לתרום לעשיית "עגל הזהב"). יוצקים שמן על זרת של כל אחד מבני המשפחה, המשתדלים כולם להיות נוכחים בערב זה, רכונים סביב הקערה. אב המשפחה מערבב בטקסיות את הבלילה עם מפתח הבית בעת יציקת השמן ואומר: "יא פת'אח בלא מפת'אח, יא עטאי בלא מננא, תרזקנה ותרזק מננא" (הכוונה לריבון עולם "אתה הפותח בלי מפתח, המעניק ללא גמול, הרעף מטובך הגדול צרכינו מידך ו נרעיף גם אנו לאחרים", כפי שנאמר: "יפתח ה' לך את או צרו הטוב את השמים לתת לך מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך"), מברך "בורא מימי מזונות", טועם מהבלילה וכל בני המשפחה מאחרים אחריו. טעם המנהג מנהג זה נהוג אצל יהודי לוב, יהודי ג'רבה ויהודי מספר עיירות בדרום תוניסיה בלבד. טעמו במסורת העממית, לזכר הקמת המשכן, שחל בראש חודש ניסן: "ביום החודש הראשון באחד לחודש תקים את משכן אהל מועד"; "ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן", ובא לסמל גם את ראשית השנה המקראית, החלה בחודש ניסן: "החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון לכם לחודשי השנה". כך, ש"הבסיסה" מסמלת כל התחלה וראשית, והבלילה מזכירה את תערובת הבנייה. לסיכום, טקס ה"בסיסה", גם אם לא נהירים טעמיו של המנהג, מהווה, אחד מני רבות, מן האירועים החגיגיים והיפים במורשת המפוארת ועתיקת-היומין של יהודי לוב, המאחדים והמלכדים את המשפחה, שיש לשמר ולהנחיל גם לדורות הבאים.

בכל שנה לקראת יום העצמאות מרכז ההסברה בוחר מועמדים להדלקת המשואה, הטקס מתקיים בהר הרצל.

היא טקס הנהוג בקרב עמים שונים במזרח התיכון, בצפון אפריקה, בקרן אפריקה ובהודו לפני החתונה, כטקס מעבר מחיים כיחידים לחיי זוגיות. הטקס אומץ גם על ידי חלק מיהודי עדות המזרח. בטקס מורחים חומר אדום-כתום, המופק מעלי צמח החינה (Lawsonia inermis) ‏‏‏[1] בצורה עגולה על כפות ידי החתן והכלה כרמז לצורתו של מטבע, כברכת שפע, וכסימן למזל טוב.

טקס שנהוג בקרב עמים שונים במזרח התיכון, מסמל מעבר מחיים כיחידים לחיים כזוג

טקס הנהוג בצפון אפריקה ועדות המזרח, כטקס מעבר מחיים כיחידים לחיי זוגיות. בטקס מורחים חומר אדום-כתום, בצורה עגולה על כפות ידי החתן והכלה כברכת שפע וכסימן למזל טוב.