מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

גיסטפו
המשטרה החשאית של המדינה. השם גסטאפו יוחד תחילה למשטרה החשאית של פרוסיה, ואחר-כך למשטרה החשאית של הרייך השלישי. הגסטאפו היתה מכשיר הדיכוי וההרס העיקרי של הנאצים.
מתוך: ברטה פרץ
גיסטפו
גסטפו (מגרמנית: Gestapo, ראשי תיבות של Geheime Staatspolizei ·הוא קיצור שמה של "משטרת המדינה החשאית" של גרמניה הנאצית. אחד הגופים המרכזיים לאכיפת הטוטליטריות הנאצית - תחילה בפרוסיה בלבד, משם לכלל גרמניה, ולבסוף לכלל השטחים הכבושים. שמו עורר פחד כבד בלב אזרחי גרמניה והארצות הכבושות, ואף כיום הוא ידוע לשמצה ומסמל את המשטר הנאצי כולו, ומעבר לכך - משטרה בשלטון טוטליטרי.
מתוך: סיפור חייה של ג'נין חדד
גיסטפו
הנאצים שעבדו בשירות היטלר ותפסו והרגו אנשים ביניהם יהודים בהתאם להוראות שבאו מהיטלר
מתוך: מהגולה אל הגאולה
גירוש / מגורשי ספרד
גירושם הכפוי של יהודי מלכויות קסטיליה ואראגון בשנת 1492, הוחל בשנת 1497 גם על יהודי פורטוגל, ובשנת 1498 על יהודי מלכות נווארה שבצפון חצי האי האיברי . הגירוש בא בעקבות צו שפרסמו בשנת 1492 פרננדו השני מלך ארגון ואשתו, המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה , ובו נאסרה בחוק ישיבתם של יהודים בממלכות קסטיליה ואראגון . היהודים הועמדו בפני הברירה: להתנצר או לעזוב תוך ארבעה חודשים. חלק מהיהודים העדיפו להתנצר, לפחות למראית-עין, ונשארו בספרד כאנוסים. מרבית המגורשים עזבו את ספרד לארצות השוכנות לחופי הים התיכון אל צפון אפריקה ולאימפריה העות'מאנית, ובאירופה: צרפת, ובריטניה, איטליה, ארצות השפלה, בולגריה וגרמניה.
מתוך: הימים הראשונים של הקמת המדינה
גירוש זבונשין
גירוש יהודים אזרחי פולין מגרמניה, על ידי השלטון הנאצי, לעיר זבונשין שבגבול גרמניה- פולין בסתיו של שנת 1938.
מתוך: המכתב האחרון מגרמניה
גירוש יהודי מצרים
בשנת 1956, גירשה ממשלת מצרים כ-25,000 מאזרחיה היהודים, ועצרה כ-1,000 יהודים נוספים. העילה לפעולה הייתה מלחמת סיני. ב-23 בנובמבר 1956, הכריז מנשר ממשלתי כי "כל היהודים הם ציונים אויבי המדינה", והבטיח את גירושם. המגורשים הורשו לקחת עמם מזוודה אחת וסכום כסף קטן, ונאלצו לחתום על הצהרה שתעביר את כל רכושם כתרומה לממשלת מצרים. משקיפים זרים מאותה עת דיווחו כי בני משפחה של משפחות יהודיות נלקחו כבני ערובה, במטרה למנוע מהמגורשים מלנקוט בצעדים כנגד ממשלת מצרים. (ויקיפדיה)
מתוך: יציאת מצריים של סבתא רבתא שלי לוריס
גירוש יהודי מצרים
שנת 1956, גירשה ממשלת מצרים כ-25,000 מאזרחיה היהודים, ועצרה כ-1,000 יהודים נוספים. העילה לפעולה הייתה מלחמת סיני וב-23 בנובמבר 1956, מנשר ממשלתי שהכריז כי "כל היהודים הם ציונים אויבי המדינה", והבטיח את גירושם. מגורשים הורשו לקחת עמם מזוודה אחת וסכום כסף קטן, ונאלצו לחתום על הצהרה שהם תורמים את רכושם לממשלת מצרים. משקיפים זרים מאותה עת דיווחו כי בני משפחה של משפחות יהודיות נלקחו כבני ערובה, ככל הנראה, כדי להבטיח שהמגורשים לא ינקטו צעדים כנגד ממשלת מצרים
מתוך: יציאת מצרים של אתי לובר
גירוש יהודי מצרים
בשנת 1956, גירשה ממשלת מצרים כ-25,000 מאזרחיה היהודים, ועצרה כ-1,000 יהודים נוספים. העילה לפעולה הייתה מלחמת סיני. ב-23 בנובמבר 1956, הכריז מנשר ממשלתי כי "כל היהודים הם ציונים אויבי המדינה", והבטיח את גירושם. המגורשים הורשו לקחת עמם מזוודה אחת וסכום כסף קטן, ונאלצו לחתום על הצהרה שתעביר את כל רכושם כתרומה לממשלת מצרים. (ויקיפדיה)
מתוך: מסעו של סבא אלברט גרדון – ממצרים עד לישראל
גירוש יהודי מצרים
בשנת 1956, גירשה ממשלת מצרים כ-25,000 מאזרחיה היהודים, ועצרה כ-1,000 יהודים נוספים. העילה לפעולה הייתה מלחמת סיני. ב-23 בנובמבר 1956, הכריז מנשר ממשלתי כי "כל היהודים הם ציונים אויבי המדינה", והבטיח את גירושם. (ויקיפדיה)
מתוך: סבא אפרים פתחי לוי – ממצרים לארץ ישראל
גירוש יהודי מצרים
בשנת 1956, גירשה ממשלת מצרים כ-25,000 מאזרחיה היהודים, ועצרה כ-1,000 יהודים נוספים. העילה לפעולה הייתה מלחמת סיני. ב-23 בנובמבר 1956, הכריז מנשר ממשלתי כי "כל היהודים הם ציונים אויבי המדינה", והבטיח את גירושם.
מתוך: ממצרים להרצליה – יפה ארביב
גירוש מוזע
גירוש מוזע היה אחד האסונות הגדולים בהסטוריה של יהדות תימן. שהתרחש בשנת 1679. בשנה זו גורשו יהודי תימן אל אזור מלוח וצחיח. המחלות, המגיפות, החום והרעב הביאו למותם של רוב הגולים. רק רבע מהגולים שרדו.
מתוך: מתימן לשילה
גירוש מוסקבה
גירוש מוסקבה (או גלות מוסקבה) הוא כינוי לגירוש היהודים ממוסקבה, כחלק מגירוש מקיף יותר של יהודים מתחומי "רוסיה הקדושה" לתחום המושב שאירע בשנת 1891 בפקודת סרגיי אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, עם מינויו לתפקיד המושל הראשי של העיר מוסקבה בידי אחיו הצאר אלכסנדר השלישי.
מתוך: סיפור העלייה ממוסקבה
גירוש ספרד
סילוקם בכפייה בשנת 1492 של יהודי ממלכות קסטיליה ואראגון אשר סירבו להתנצר. הגירוש התבצע מכח צו שנחתם בידי פרדיננד השני מלך ארגון ואשתו, המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה, ב-31 במרץ 1492. נאסרה בחוק ישיבתם של יהודים בקסטיליה ואראגון, והם הועמדו בפני הברירה להתנצר או לעזוב. חלק גדול מהיהודים העדיפו להתנצר לפחות למראית עין, ונותרו בספרד יחד עם מאות אלפי "נוצרים חדשים" או "מראנוס". (ויקיפדיה)
מתוך: הכי טוב בבית
גירוש ספרד
גירוש ספרד היה סילוקם בכפייה ב-1492 (ה'רנ"ב) של יהודי ממלכות קסטיליה ואראגון אשר סירבו להתנצר. הגירוש הוטל בצו אלהמברה שנחתם בידי פרדיננד השני מלך אראגון ואשתו, המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה, ב-31 במרץ 1492 (ג' בניסן הרנ"ב), ופורסם ב-29 באפריל.[1] הצו אסר בחוק ישיבת יהודים בקסטיליה ואראגון, כשהוצבה בפניהם הברירה להתנצר או לעזוב עד ל-31 ביולי (ז' באב). הרוב המוחלט של המגורשים היגרו לצפון אפריקה ולארצות שהיו תחת שלטון האימפריה העות'מאנית, בעיקר לארצות הבלקן והמזרח התיכון וכן לארץ ישראל.
מתוך: חייה של מסודי – ממרקש לשדרות
גירוש ספרד
גירוש ספרד הוא גירושם הכפוי של יהודי מלכויות קסטיליה ואראגון בשנת 1492
מתוך: יהודים בסתר
גירוש ספרד
גירוש ספרד היה סילוקם בכפייה בשנת 1492 של יהודי ממלכות קסטיליה ואראגון אשר סירבו להתנצר. גירוש בתנאים שונים במקצת נגזר חמש שנים אחר כך, ב-1497 גם על יהודי פורטוגל. ויקיפדיה
מתוך: שורשי משפחת גרציאני
גירוש ספרד
בשנת 1492 היהודים בספרד הועמדו בפני ברירה: או להתנצר או לעזוב את המדינה. חלק מהיהודים התנצרו למראית עין ומרבית היהודים עזבו את ספרד למדינות אחרות.
מתוך: סיפור העלייה וההתאקלמות בארץ